במדינה דמוקרטית אלוהים הוא לא במשחק
נחמד שהרב בני לאו אומר שהוא דמוקרט מפני שהוא דתי, אבל טענה זו אינה עומדת במבחן התבונה. ערכים דמוקרטיים אינם מותירים מקום לציווי האלוהי
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ד"ר כרמון הביע דאגה עמוקה מהמקום שניתן לאלוהים ב"דף המפקד" של וינטר לחייליו, וטען שערכי הדמוקרטיה "חילוניים" במהותם, כך שלאלוהים אין מקום בספירה הציבורית. הרב בני השיב שערך השוויון הדמוקרטי מקורו בבריאת האדם בצלם אלוהים, ועל כן אהדתו לערכים דמוקרטיים נובעת דווקא מהיהדות. מוקד תגובתו של הרב בני הייתה במשפט "אני דמוקרט בגלל היותי דתי ולא למרות היותי דתי", ולדעתי יש לתת את הדעת על הכשלים הרבים שטיעון זה מציף - הן בהבנת מקורות הדמוקרטיה והן בהבנת הפונקציות שהיא ממלאה כצורת שלטון.
בשום תקופה בה הייתה ריבונות יהודית לא התקיים משטר דמוקרטי. בספרי החומש המשטר היה תיאולוגי, בו הנביא תיווך בין העם לאל. בתקופת השופטים מונו שופטים, ובספרי הנביאים החל להתקיים משטר מונרכי, על אף הביקורת בספר שמואל ובקרב חלק מהמפרשים כלפי צורת שלטון שכזו. המחשבה כאילו היהדות דמוקרטית במהותה ועל כן אנשים דתיים אמורים לתמוך בדמוקרטיה, לא רק שלא עומדת במבחן המציאות, אלא חוטאת באנכרוניזם מוחלט.
פעמים רבות הנסיון האנכרוניסטי לשווק יהדות מערבית אונס גם חלק מכתביהם של חכמי דת ראשונים, וכופה עליהם ערכים ליברלים ללא צידוק. כך קורה שנוטים לייחס לרבנו ניסים, מחכמי ספרד, תפיסות דמוקרטיות כיוון שתמך בקיומו של חוק אנושי לצד החוק האלוהי, ומשווים לרמב"ם תדמית של איש זכויות אדם משום שלפרט האינדיווידואל יש מקום מרכזי בהגותו.
אלא שמקור הדמוקרטיה הוא
חשוב להבהיר שעל פי טיעוניו של כרמון, לא עובדת קיומם של אנשים דתיים במרחב הציבורי מפריעה לו, אלא מקומה הנרחב והמתמשך של הדת וערכיה במרחב הציבורי של החברה הישראלית. חובשי כיפה יכולים להיות קצינים, עיתונאים, מורים והייטקיסטים. הם גם לא אמורים להצניע את עולמם הרוחני ולמשכן אותו בבית בעת יציאה. אלא שבראש ובראשונה הם חייבים להמנע מהחטא האקדמי ברתימת הדמקורטיה וערכיה לצרכי שיווק יהדות פרוגרסיבית והומניסטית, ובוודאי להימנע משיבוש ערכים דמוקרטיים בשם ערכים דתיים כאשר מדובר בסוגייה לאומית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם