גיור בר השגה? ככה עושים צחוק מהיהדות
יש הרבה מה לתקן בתהליכי הגיור, אבל אי אפשר למחוק את ההלכה ולעשות מהכל ישראבלוף. ואגב, העולים, החילונים והחרדים לא ממש מעוניינים בגיור הזה
"אם תמיד הרגשת חלק מהעם היהודי", קוראת הפרסומת של אותו משרד, "בואי להתגייר". תמיד הרגשת שאתה צריך משקפיים - קנה באופטיקה שלנו! תמיד הרגשת שאת יהודייה - בואי ועשי זאת רשמית! הקפה עלינו!
כמה שונים הדברים מכל מה שמוכר לנו במקורות היהדות! כך מלמד אותנו הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יד,א):
"כֵּיצַד מְקַבְּלִין גֵּרֵי הַצֶּדֶק? כְּשֶׁיָּבוֹא לְהִתְגַּיֵּר, וְיִבְדְּקוּ אַחֲרָיו וְלֹא יִמְצְאוּ עִלָּה, אוֹמְרִין לוֹ 'מָה רָאִיתָ שֶׁבָּאתָ לְהִתְגַּיֵּר? אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה דּוֹוִים דְּחוּפִין וּמְסֻחָפִים וּמְטֹרָפִים, וְיִסּוּרִין בָּאִין עֲלֵיהֶם?'. אָמַר 'אֲנִי יוֹדֵעַ, וַאֲנִי כְּדַאי' - מְקַבְּלִין אוֹתוֹ מִיָּד".
נראה שצריך, אליבא דהמשרד לשירותי דת, לשכתב מעט את הרמב"ם ולכתוב כך:
"כֵּיצַד מְפַתִּין אֶת גֵּרֵי הַצֶּדֶק? כְּשֶׁלֹּא יִרְצֶה לְהִתְגַּיֵּר, יִמְצְאוּ לוֹ עִלָּה שֶׁבְּכָל זֹאת יִתְגֵּיֵּר, אוֹמְרִין לוֹ 'מָה רָאִיתָ שֶׁלֹּא בָּאתָ לְהִתְגַּיֵּר? אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה סַבַּבַּה לְגַמְרֵי?'. אָמַר 'אֲנִי יוֹדֵעַ, וְלֹא בָּא לִי' - כּוֹפִין עָלָיו וּמְגַיְּרִין אוֹתוֹ עַל כָּרְחוֹ".
מה כולל הגיור, לפי ההלכה? בלא מחלוקת, מלבד מילה וטבילה, הפרט המרכזי הוא לקבל עול תורה ומצוות. כך למדו חז"ל ממגילת רות: לאחר שנעמי ראתה שרות מתאמצת ללכת (לא, היא לא ניסתה לשכנע אותה להתגייר; להפך) - הצהירה רות "עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (רות א,טז). "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", אמר רב סעדיה גאון, ואי אפשר להצטרף לעם היהודי בלא לבקש להסתופף תחת כנפי השכינה (רמב"ם איסורי ביאה יג,ד).
האם משהו מזה מופיע בפרסומות המשרד לשירותי דת? ודאי שלא. דחיית המתגייר עד שיבוא בלב שלם לחסות תחת כנפי השכינה, כבר ראינו שאין. מה לגבי קבלת עול תורה ומצוות? אפילו הרב אמסלם, מגדולי המקלים בעניין הגיור, כתב שהמתגייר צריך לקבל עליו עול מצוות. והיא הלכה פסוקה ומקובלת. והמציאות? לא ידוע לי על סטטיסטיקה מדויקת, אבל עדויות שונות מדברות על רוב מוחלט מן המתגיירים שאינם שומרים תורה ומצוות. האם אפשר לדבר, לאור הנתונים האלה, על המתגייר הממוצע כעל מי שבא "לחסות בצל השכינה"? האם זה לא ישראבלוף?
מה נשתנה
הטיעון המקובל לנוכח הנ"ל הוא שכל זה היה פעם, אבל היום המציאות השתנתה, וגיור הוא בעיקר הצטרפות לעם ישראל, בלי הקטע המטריד של קבלת עול מצוות. ועל כך נשאלת השאלה - מה בדיוק נשתנה? שחלק גדול מעם ישראל אינו שומר תורה ומצוות? וכי בעבר לא היו המונים המונים של אנשים שלא שמרו את ההלכה לפרטיה ולדקדוקיה? האם זה שינה משהו?
ועוד: כדי לטעון זאת יש להוכיח שבאמת ההצטרפות לעם היא העיקר בהלכה, ושמירת תורה ומצוות היא עניין טפל, ואולם דברי הגמרא והפוסקים המדגישים את בואו של הגר לחסות תחת כנפי השכינה, וההלכות המפורשות בעניין, מקשות מאוד על פרשנות כזו. כאמור, אפילו הרב אמסלם ה"ליברלי" מודה בכך מפורשות. נכון הוא שגר שאינו מקיים תורה ומצוות בדרך כלל גיורו אינו בטל, אבל הרי אנו דנים בשאלה מה לעשות מלכתחילה.
ובכלל, כאשר האחוזים של הגרים שאינם שומרי תורה ומצוות כה גבוהים, הדבר עלול להעלות ספק גדול לגבי כמעט כל מי שעבר את תהליך הגיור הממלכתי.
טענה נוספת היא שהיום אנחנו במצב מיוחד, כאשר במסגרת העלייה מחבר העמים עלו הרבה אנשים שרואים עצמם יהודים, אף שאינם יהודים מבחינה הלכתית. דבר כזה, טוענים הטוענים, עלול להוביל להתבוללות. ובכן, התבוללות היא דבר חמור מאוד, אבל האם מחשש להתבוללות אנחנו יכולים להפוך את ההלכה ללעג וקלס?
בימי עזרא ונחמיה הייתה גם כן בעיה חברתית חמורה של נשים נוכריות; רבים מהעם התבוללו עם נשים מעמי הסביבה, ובהם שרים ונכבדים. עזרא ונחמיה נשאו נאומים חוצבי להבות, השביעו את הקהל, נחמיה אף הגדיל לעשות וכפי שהעיד על עצמו "וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם" (נחמיה יג,כה). דבר אחד לא עשו עזרא ונחמיה - הם לא יצאו בתנועת גיור המוני, עם טענה שהעיקר הלאומיות ולא חשובה שמירת המצוות. אדרבה, הרי כל עיקרו של איסור נשיאת הנשים הנכריות מנומק במקרא בחשש שההתבוללות תוביל לעזיבת התורה, "כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי" (דברים ז,ד).
"העלייה המבורכת הזאת, בעיקר מחבר העמים, הם לא פחות מוכשרים מאתנו, לא פחות חכמים, לא פחות יפים ולא פחות משרתים את המדינה הזאת מאשר הילדים שלנו", אמר ח"כ אלעזר שטרן, מיוזמי "חוק הגיור". זה נכון מאוד ויפה מאוד, אבל בין זה לבין גיור? וכי אנשים שאינם יהודים הם פחות מוכשרים, פחות חכמים או פחות יפים? "והם גם רוצים להיות יהודים כמו הילדים שלנו", סיים שטרן.
ובכן, אילו היו רוצים להיות יהודים מבחינה הלכתית, היו פונים לתהליך גיור ושומרים תורה ומצוות. המציאות דווקא מוכיחה שזה לא ממש חשוב להם. הם אולי רוצים להיות יהודים מבחינה חברתית, אבל ודאי שהיהדות ההלכתית שלהם אינה מעניינת את רובם המוחלט.
ודאי, אפשר לטעון שהמציאות השונה דורשת גישה הלכתית שונה. אבל האם דווקא לטובת גיור המוני, או שמא להפך? כך כתב הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יג,טו): "לְפִיכָךְ לֹא קִבְּלוּ בֵּית דִּין גֵּרִים כָּל יְמֵי דָּוִד וּשְׁלֹמֹה: בִּימֵי דָּוִד - שֶׁמָּא מִן הַפַּחַד חָזְרוּ; וּבִימֵי שְׁלֹמֹה - שֶׁמָּא בִּשְׁבִיל הַמַּלְכוּת וְהַטּוֹבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל חָזְרוּ. שֶׁכָּל הַחוֹזֵר מִן הַגּוֹיִים בִּשְׁבִיל דָּבָר מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם - אֵינוֹ מִגֵּרֵי הַצֶּדֶק".
האם מי שמתגייר היום עושה זאת כדי "לחסות תחת כנפי השכינה" או שמא "בשביל דבר מהבלי העולם"? אם ישראל היום מעט פחות "דּוֹוִים דְּחוּפִין וּמְסֻחָפִים וּמְטֹרָפִים" מבעומק הגלות, האם המסקנה המתבקשת אינה שיש לדחות יותר גרים, ולא לקבל יותר?
מי בכלל מעוניין?
החלק העצוב במיוחד בסיפור מתחבר למה שפתחנו בו בתחילה והוא עצם העובדה שהמשרד לשירותי דת רואה צורך בקמפיין לגיור. רוב ציבור העולים הלא יהודים, כך מתברר, לא ממש מעוניין בגיור. וכך נוצר מצב כמו בקמפיין להרצת הרב סתיו לרבנות הראשית, הדתיים הלאומיים "הסבירו" לציבור החילוני למה עליו לבחור דווקא ברב הזה, וכמה זה יהיה חשוב לו, בעוד החילונים לא ממש הביעו עניין בכך.
מה שחלק מהציבור הדתי-לאומי רואה בו משימה לאומית נכבדה, כך מתברר, נשאר נחלתו של אותו ציבור קטן בלבד; לא החילונים משמאל ולא החרדים מימין לא רואים בו עניין כה חשוב. "שיישארו יהודים בעיני עצמם ולא בעיני ההלכה", אומר לעצמו החילוני, "מה אכפת לי? הדבר היחיד שיש לדאוג לו הוא שהמדינה תאפשר נישואים אזרחיים איתם". "אם יתבוללו, שיתבוללו", אומר לעצמו הדתי ה"אדוק" יותר. "לא בגללם אהפוך את ההלכה לקומדיה". וכך נותר דון קישוט-שטרן במאבק הירואי עבור ציבור שאינו מעוניין בשירותיו, ונגד ציבור הדוחה את עמדותיו.
מצב הישראבלוף הנוכחי אינו יכול להימשך. אי אפשר להביא לבתי האולפנה עוד ועוד אנשים שיוכרחו לשקר לדיינים "כי רק ככה אפשר לעבור את התהליך". ומצד שני, אי אפשר שהדיינים יעבירו את המתגייר חודשים ארוכים של לימודי הלכה, דינים ואף מנהגים,
ועדיין, פרסומות לגיור או חוק המאפשר לכל בית דין לגייר, אינם עוזרים אלא מזיקים; אינם תורמים לאיחוד עם ישראל אלא מרחיקים את אלו המקפידים על גיור כהלכתו מאלו שמקלים כל כך בגיור עד שהם הופכים אותו למשחק של ממש. את התנהלות בתי הדין לגיור כדאי לשנות לאור דברי הרמב"ם - דחיית המתגייר הבא אל שעריהם, ולאחר בירור רצונו האמיתי חיבובו וחיבוקו, והתנהלות ארגונית תקינה ומאירת פנים; אך גיור המוני בלא המהות הבסיסית של הגיור, היא קבלת עול תורה ומצוות, הוא הפוך מכל מה שלמדנו מן היהדות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם