צביעות חרדית: ספרי היוחסין כבר כאן

כשמדובר בבחירת בני זוג לילדיהם, לחרדים יש כבר היום רשימה שלמה של 'נחותים', כשהגרים בתחתית הרשימה. האיומים שלהם הם איומי סרק

סופיה רון מוריה | 31/10/2014 10:01 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות: חרדים
את אלנה היכרתי באולפן, שם עבדה אמי בתור רכזת בשנות ה-90. אלנה הייתה עולה מרוסיה, חוזרת בתשובה בשנות העשרים לחייה. בחורה שקטה, מופנמת, מורה למתמטיקה.

הוריה חזרו בתשובה וחברו לקהילה ליטאית. ליתר דיוק לשוליים של הקהילה. חוזרים בתשובה, כשהם גם עולים מחבר העמים, נחשבים לסוג ג׳ בעולם אליו ביקשו לחבור.

אמה של אלנה פנתה לשדכנית. השדכנית הכירה לאלנה בחור חוזר בתשובה, יליד הארץ, "אבל" יוצא עדות המזרח. בעיני השדכניות מהמגזר הליטאי, מדובר ב"סחורה" פחות טובה – אבל זה מה שמגיע לעולה.
 
''די לכפיה חילונית''

לזוג נולדו שלוש בנות תוך ארבע שנים.

בינתיים התברר כי לחתן פגם נוסף. פגם אמיתי גם לפי הקריטריונים של חברה חילונית או ״סרוגה״: הבחור התגלה כנרקומן כבד. לפני שהכיר את אלנה עבר תהליך גמילה, אך אחרי החתונה חזר להשתמש בסמים.

חייה של האישה הצעירה הפכו לגהינום. הבעל היכה אותה, המשפחה חיה על סף רעב. לבסוף הגישה אלנה תביעת גירושין. בתום תהליך מייגע שנמשך שנתיים קיבלה גט. בשבוע בו קיבלה גט קיבלה אלנה גם בשורה משמחת: היא הצליחה למצוא עבודה בתור מורה מחליפה בבית ספר בשכונת יובל.

השנה הייתה שנת 2002. את הגט קיבלה ביום חמישי. ביום ראשון יצאה לעבודה. אמה ובנותיה ליוו אותה לתחנת האוטובוס. אלנה עלתה לאוטובוס ונופפה למשפחתה לשלום.

האוטובוס יצא משכונת קרית מנחם בה התגוררה לקרית יובל. כעבור כמה דקות מחבל מתאבד פוצץ את האוטובוס. אלנה נהרגה על המקום. כחודש מאוחר יותר, אבי ילדיה נרדם עם סיגריה בוערת ונשרף למוות.

כששאלתי את השדכנית מדוע שידכה לאלנה נרקומן היא השיבה: את מי כבר אני יכולה לשדך לעולה חוזרת בתשובה, שלהוריה גם אין כסף לקנות דירה?

איום סרק
האיום של ההנהגה החרדית להנהיג ספרי יוחסין במידה והכנסת תאשר את חוק הגיור הוא איום סרק. ההנהגה החרדית האשכנזית מנהלת ספרי יוחסין ללא שום קשר לחקיקה בכנסת. ישנם מספר קטגוריות של יהודים נחותים: ספרדים, חוזרים בתשובה, עולים ממדינות לא נחשבות, ״סרוגים״, ילדים להורים גרושים, ילדים שלהם אחים חולים.

גרים נמצאים בתחתית הסולם, כל שכן אלה שהתגיירו ברבנות. בחלוקה לקסטות הם שייכים לטמאים. ההנהגה החרדית שמדברת גבוהה גבוהה על אחדות עם ישראל מתייחסת לגרים אלה בדיוק כמו למוצרי אוכל בהכשר הרבנות: לא במטבח שלנו ולא אצלנו בבית.

הגיע הזמן להעמיד דברים
על דיוקם. בדומה לסיפור הבחירות לרבנות הראשית, גם כאן מדובר בצביעות שזועקת לשמיים. ההנהגה החרדית מבקשת להחזיק את החבל בשתי הקצוות ובציונות הדתית יש מי שמאפשר לה לנהוג בדרך זו מטעמי אחדות מדומה.

אותם רבני הציונות הדתית שמתנגדים לשינוי חלוקת הסמכויות בין הרבנות הראשית לרבני ערים מבקשים לקדש את הרבנות הראשית בשם האחדות והממלכתית. אבל האם הרבנות הרשית היא ממלכתית? מאז 1993 לא מכהנים בתפקידי הרבנים הראשיים רבנים של הציונות הדתית, אלא נציגים של קבוצות שכלל לא מכירות בה.

על מנת שכל המשתתפים יכבדו את כללי המשחק יש להגיש לחברי הגוף הבוחר שקובע מי יהיו הרבנים הראשיים ארוחה בהכשר הרבנות הראשית. מי שפוסל את המוצרים בהכשר הרבנות הראשית, כלומר אינו מכיר במוסד זה, אינו רשאי לקבוע מי יעמוד בראשו.

ההנהגה החרדית מתייחסת לרבנות הראשית, כמו גם לבתי דין רבניים, כאל מכרה זהב שמספק ג׳ובים. לא צריכים להכיר במדינה אבל אפשר להפוך את המדינה לקרדום לחפור בו. העיקרון הזה נכון גם לגבי גיורים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

סופיה רון מוריה

צילום:

הכתבת הפוליטית של "מקור ראשון". כתבה את הספרים "לעבור את פרעה" ו"החתן העשירי"

לכל הטורים של סופיה רון מוריה

עוד ב''דעות''

פייסבוק