ניצחון לרפובליקנים: לא בהכרח טוב לישראל

הרפובליקנים מקבלים בהבנה את המדיניות הישראלית, הן לגבי איראן והן בהקשר הפלסטיני. מינואר 2015 מרחב התמרון הישראלי יגדל במעט, כך שאפשר יהיה לשחרר קצת תכניות בנייה. אך יש גם סיכון, כיוון שאובמה הוא עדיין האיש החזק בנושאי החוץ

אריאל כהנא | 5/11/2014 9:37 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
השנתיים הטובות של ישראל: החל מהלילה בלשכת ראש הממשלה פועלים שני שעוני חול. אחד מכוון ל-20 בינואר 2017, מועד סיום כהונתו של אובמה, השני ל-1/1/2015, מועד כניסתו לעבודה של הקונגרס החדש. כל עוד הקונגרס הנוכחי משרת, נתניהו יזהר כמו מאש מלהרגיז את ברק אובמה בנושא הפלסטיני. הוא יעשה הכל לטרפד הסכם עם איראן, כיוון שאלו הימים המכריעים ואי אפשר להמתין, אבל ינסה להימנע מעימות בכל הנוגע להתנחלויות וירושלים.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"הכל נגד איראן" פירושו בשלב הזה גיוס הקונגרס החדש, שהרי זה פחות או יותר הערוץ היחיד שנותר לו. כאשר הנשיא הוא ברווז צולע עם ידיים קשורות אבל עם רצון בכל זאת לסיים בטוב, הוא נתון לחסדיו של הקונגרס. בלעדיו לא יוכל לעשות דבר. זה כסא המפלט שנתניהו מקווה לתפוס.

אובמה לא זקוק לאישור בית הנבחרים או הסנאט כדי לחתום על הסכם עם איראן או כדי להפקיר את ישראל במועצת הביטחון. הנזק שכן עשוי להיגרם לו, שאינו מבוטל בכלל, הוא נקמה זועמת של הרפובליקנים בענייני פנים. כלומר, אם אובמה ירצה, נניח, למנות שר הגנה חדש, או לאשר חוק כלשהוא, הוא יזדקק לאישור הסנאט ובית הנבחרים. הרוב הרפובליקני יוכל לומר אז, 'המועמד שלך יקבל אישור בתנאי שתמתן או הביקורת על ישראל, או תתחייב להטיל ווטו להגנתה, או תשפר את ההסכם עם איראן'. זה המנוף הישראלי.
 
צילום: EPA
תהיה השפעה ניכרת על ישראל. בחירות בארצות הברית צילום: EPA
צילום: EPA
הרפובליקנים כבשו את הסנאט. בחירות בארצות הברית צילום: EPA

האם זה יעבוד? האם רוב רפובליקני יוכל לשלוט באומה כבובה על חוט? יש מעט סיבות לחשוב שכן והרבה לחשוב שלא. הרפובליקנים מקבלים בהבנה את המדיניות הישראלית, הן לגבי איראן והן בהקשר הפלסטיני. כאופוזיציה הם יתנגדו לכל מה שאובמה יתמוך ולהפך. שלישית, איש העסקים שלדון אדלסון, הפילנתרופ הגדול של המפלגה (וגילוי נאות: המו"ל של עיתון זה), הוא בעל דעות ניציות מאוד ותומך גדול של ישראל ונתניהו. מי שירצה ליהנות מתמיכתו יצטרך להתנהג בהתאם.

אלא שנגד הנימוקים הללו מתייצב הניסיון המר של נתניהו עצמו. בדיוק כפי שקרה הלילה, גם לפני שני עשורים, בשלהי כהונתו של הנשיא הדמוקרט ביל קלינטון, ניצחו הרפובליקנים בבחירות האמצע וזכו לרוב, אמנם דחוק, בשני הבתים. הנהיג אותם אז ניוט גינגריץ', אוהד ישראל מושבע, חבר אישי של נתניהו ובעל דעות אנטי פלסטיניות קיצוניות (רק לפני שנתיים התבטא ש"אין עם פלסטיני").
הוא ומפלגתו ניסו לעזור לנתניהו נגד ממשל קלינטון. זה לא ממש עזר. קלינטון, מוכה וחבול מפרשת לווינסקי, חזר מן הכפור, זכה לפופולריות מבית ובעזרת חבר יועציו היהודיים (ביניהם השגריר לשעבר, מרטין אינדיק) סייע מוושינגטון להפיל את שלטון נתניהו ולהמליך את אהוד ברק.

ויש עוד סיבות לחשוב שישראל עומדת בפני שנתיים לא פשוטות כלל ועיקר. על פי החוקה האמריקאית, מדיניות החוץ של ארה"ב נתונה לאחריות הכמעט בלעדית של הנשיא. אם הקונגרס רוצה להתערב הוא צריך לעשות זאת בחכמה ובמגבלות האפשר, ונקודה אחרונה, אסור בתכלית האיסור שישראל תהפוך לנתמכת בידי צד אחד של הפוליטיקה האמריקאית. התמיכה הדו מפלגתית היא נכס אסטרטגי מקודש. אוי ואבוי אם את קבלת ההחלטות ינחה בולמוס נקמה באובמה או רצון לעשות שרירים בקונגרס.

מינואר 2015 ועד סוף כהונת אובמה, כאשר גבעת הקפיטול נשלטת בידי הרפובליקנים, מרחב התמרון הישראלי יגדל במעט, כך שאפשר יהיה לשחרר קצת תכניות בנייה, ובלבד שהחבל לא יימתח עד כדי הסרת הגנת הווטו. השאלה היא מה יקרה בעוד שנתיים לאחר שיושבע נשיא אמריקאי חדש?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אריאל כהנא

צילום: .

הפרשן המדיני של "מקור ראשון"

לכל הטורים של אריאל כהנא

עוד ב''דעות''

פייסבוק