ראשי » חדשות » דעות

בעקבות המצב: על מפלגת העבודה להצטרף לממשלה

על מפלגת העבודה לחבור לראש הממשלה בנימין נתניהו כדי למנוע התלקחות של מלחמת דת במזרח התיכון סביב הר הבית

אין צורך לומר את המובן מאליו – המשחק המדיני הוא מורכב ומסובך ובו רבדים שקשה לעמוד עליהם. אך לנוכח ההתפתחויות האחרונות, מידת חומרתו של המצב, ונפיצותו דומה כי זוהי פריבילגיה שאיננו יכולים לקחת. התחושה היא שאנו יושבים על חבית נפץ ושיש כאלה שלא רק שלא איכפת להם אם היא תתפוצץ, אלא שהתפוצצות שכזו מתאימה לחזונם ואף נדרשת על פיו. לחילופין, ישנם חלקים בהנהגה ובציבור הישראלי אשר אולי במודע או שלא במודע, מאמינים כי הם עשויים להרוויח מאירוע דרמטי שכזה, ושלא יהיה יותר טוב עד שלא יהיה יותר רע. אסור להתעלם מן העובדה שהקבוצה המשיחית-לאומית העומדת מאחורי האירועים האחרונים, אינה רק רואה בערבים עמלק שיש להעבירו מן הארץ, אלא מוכנה להקריב חיי ישראלים על מזבח משימתם, לשחרר את הר הבית מידי הכופרים. אני לא טוען שהצד הערבי אינו שותף באחריות למצב, רחוק מזה, אלא שעלינו מוטלת המשימה לבחון את חלקנו. 
 
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- שנתיים בתפקיד: מה השיג השר פרץ לפני שפרש?
- ח"כ טיבי: "נפתלי בנט הוא יהודי גזען ואנטישמי"

במשך שנים אני משתף אחרים בדעתי שהסכסוך הישראלי-ערבי אינו בעיקרו דתי או תרבותי אלא פוליטי-טריטוריאלי ועל כן בסופו של חשבון פתיר. עם זאת, בנשימה אחת, חזרתי והזהרתי שיש כאלה משני הצדדים המעוניינים להפכו לסכסוך דתי, סכסוך שהוא האינטנסיבי ביותר והקשה ביותר לפתרון. והנה אנו עומדים בפני התפתחות טראגית שכזו כשהקיצונים משני הצדדים משתפים פעולה כל אחד לשיטתו על מנת לבטל את אפשרות פתרון שתי המדינות, ולהבטיח פתרון בנוסח של המדינה הדתית האחת – זה טוען מדינת היהודים הישראלית רבתי וזה טוען מדינה מוסלמית-פלסטינית רבתי. לכן יש לעשות מאמץ עליון לעצור את רוע הגזירה של אינתיפאדה נוספת והתלקחות העימות האלים עם ערביי ישראל, כשלזאת נלווה משבר כלכלי הולך וגובר.

עמיר פרץ במעשה אמיץ ונכון יצא בביקורת חריפה כנגד ראש הממשלה, מעשה שעלה לו בחברותו בממשלה הנוכחית. לעומת זאת, מפלגת העבודה, ודומה שהעם, רובו ככולו, יושבים על הגדר, עוסקים בשלהם ונותנים לקנאים לעשות את שלהם. ישראלים מן השמאל והמרכז השפוי אינם יוצאים לרחובות, וקולות המחאה הנשמעים כמו נעשים על מנת לצאת ידי חובה, בעוד הקרקע בוערת. ושוב מוקד השריפה האפשרית הר הבית. בתקופת בית שני רבו הקבוצות האידיאולוגיות שנלחמו זו בזו, היום אין ריב אחים, יש אדישות והרמת ידיים, המלווה באכול ושתו. אני יודע מה יותר מסוכן -- אדישות וייאוש מסוכנים לאין ערוך מריב אידיאולוגי בין אחים.  

בשנים האחרונות קראתי למפלגת העבודה לעשות מספר דברים שאף אחד מהם היא לא אימצה. ביקשתי לעשות הכל על מנת לשמור על עמיר פרץ, ביקשתי לשלבו בהנהגת מפלגת העבודה, ביקשתי ממפלגת העבודה להצטרף לקואליציה גם בראשותו של בנימין נתניהו. אבל הנהגתה ביכרה לפרוש מן הרשות הביצועית, מעין פרושים אבל עם משמעות אחרת. מה עומד מאחורי שיקול דעת זה. ההנחה שמפלגת העבודה צריכה לבנות עצמה כאלטרנטיבה לשלטונו של הליכוד בראשות בנימין נתניהו. אלא שזו היא הנחה מוטעית משתי בחינות. ראשית מכיוון שהמפה הפוליטית בארץ אינה מאפשרת כיום העמדת אלטרנטיבה לראש הממשלה הנוכחי ועל כן צריך להחליט מה עושים במצב שכזה ולא להתחבט במצבים היפותטיים שבעתיד הקרוב אינם מציאותיים. שנית, המשילות בארץ בשנים האחרונות נעשית בפועל מתוך הממשלה, ולאופוזיציה אין אפשרות ממשית להשפיע.  מפלגה רעיונית הנשארת באופוזיציה דינה להישכח. 

מן הראוי לשוב ולחשוב מה

היה אילו עמיר פרץ היה ממשיך להיות חבר בכיר במפלגת העבודה, והיא הייתה היום שותפה לקואליציה ולא 'הבית היהודי'. אין ערובה לכך שנתניהו היה הופך את עורו. אין ערובה לכך שיחסיו עם הממשל בארצות הברית היו טובים יותר. אבל מה שבטוח שהוא לא היה תלוי, משיקולים פוליטיים, במפלגות הימין הקיצוניות, ובכך היה לו מרווח רחב יותר של אפשרויות לפשרה ותמרון. אם שר השיכון היה יצחק הרצוג הדברים היו שונים מאשר עם שר השיכון הנוכחי. אבל במצב הנוכחי, נפתלי בנט הוא שר העל המעצב את מדיניות הממשלה בפועל, וחבריו, בתחכום וביעילות, מכים שורשים בכל חלקה טובה וחשובה של הציבוריות הישראלית.  בקיצור, במקום שתהיה מפלגה שתמשוך את נתניהו ולו מעט שמאלה הוא מקבל כל יום דחיפה ימינה.

לכן אני חוזר וקורא, להקמתה של ממשלת חירום לאומית בהנהגת ראש הממשלה הנוכחי נתניהו כשהשותפים הבכירים לה הם מפלגת העבודה ויש עתיד ועימם התנועה ואולי ש"ס גם. ממשלה שבה יהיה לכוחות המנוגדים לימין הקיצוני השפעה גדולה יותר ובכך ניתן יהיה לעצור את ההידרדרות שכל בר דעת מבחין כי היא עומדת לפתחנו.  אולי יוזמה זו תהא מעשהו הגדול הראשון של הנשיא החדש, ראובן ריבלין.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

דוד ברזילי

מרצה למחשבה מדינית ולימודי ישראל

לכל הטורים של דוד ברזילי