סערת בניון: עוד סיבה לעבור לברלין
ההתנכלות לעמיר בניון נובעת רק בגלל שהוא מתעקש להיות "קיצוני" בממלכה שמקדשת את הקונצנזוס. בישראל יש חופש ביטוי רק למי שאומר "כל הכבוד לצה"ל!" ושר שירים נחמדים על אחמד
קשה לדמיין תפיסת עולם פוליטית שרחוקה יותר מזו של עמיר בניון. גם סגנונו המוזיקלי של הזמר צורם באוזניי. אני מסכים עם כל מילה שאמר עליו עוד בראשית דרכו האמנותית אביו של שר האוצר: "לא אנחנו כבשנו את טול-כרם, אלא טול-כרם כבשה אותנו."
עמיר בניון
צילום ארכיון: אמיר מאירי
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- סוער בחוץ: הצפות באשקלון, עמודים קרסו בי-ם
- "הקלטת שלי דדון לא דלפה על-ידי המשטרה"
אחרי ההקדמה הזו, ובעצם דווקא בגללה, אני לא רק מסתייג מהחלטתו של נשיא המדינה לבטל את הופעתו של עמיר בניון אלא רואה בה סימפטום מסוכן, אחד מני רבים לצערי, לכך שכל קשר בין דמוקרטיה וחופש ביטוי למדינת ישראל הולך והופך מקרי.
הימים האחרונים מתאפיינים בשיח ציבורי ער אודות חוק הלאום. גם אני כתבתי כאן שלא תיתכן רפובליקה מערבית מודרנית ששופטיה מתבקשים לפסוק דין לאורם של מיתוסים היסטוריים או שהדרישה היחידה שהיא מציבה ממהגרים כדי לקבל אזרחות היא שיחתכו להם את העורלה בנוכחות רב. אבל אולי רפובליקה מערבית מודרנית זה בכלל לא מה שרוב הציבור הישראלי רוצה שיהיה כאן. בזמן שהממשלה מצביעה בעד חוק יסוד שיקבע מעמדה של ישראל כמבצר דתי קיצוני מוקצה מחמת מיאוס בכל רחבי העולם, איש לא מציע לשקול אפילו חקיקת חוק יסוד דמוקרטי חיוני שיבטיח את חופש הביטוי של האזרחים שגרים כאן.
ולא שחופש הביטוי איננו מאוים. בקיץ האחרון נתקלנו בשורה של מקרים שבהם ערבים וגם סתם שמאלנים ספגו איומים ואף היו מקרים של אלימות כלפי מי שסירבו להצטרף למקהלה הלאומנית שליוותה בקולות מצהלה את החרבת עזה (וגם ירי אלפי טילים על ישראל). מעסיקים מכל חלקי המשק פיטרו עובדים רק בגלל שהעזו להביע בשעות הפנאי דעה אנטי-מלחמתית. בית המשפט הגן לפעמים על העובדים כמו בפרשת רואשדה, טכנאית רנטגן שהשוותה בין פשעי ישראל בעזה לפשעי הנאצים ובית המשפט אסר על פיטוריה; ולפעמים העיף אותם לכל הרוחות - כמו במקרה של אסראא גרה, פסיכולוגית חינוכית בעיריית לוד שפרסמה בדף הפייסבוק שלה כי אינה מצטערת על מותם של חיילי צה"ל במבצע צוק איתן ופוטרה, כי לדעת השופט פסיכולוגים חינוכיים צריכים להקרין פטריוטיזם. אפילו באחת האוניברסיטאות, מוסד שאמור להיות מבצר של חופש ביטוי ודמוקרטיה, ניסו לפטר מרצה והשעו סטודנטים אשר התבטאו נגד המלחמה, נגד צה"ל ונגד הציונות.
ההגנה הנדרשת על חופש הביטוי צריכה להיות גם פאסיבית - לוודא שאפשר יהיה להסתובב עם דגל אש"ף במרכז תל אביב בלי שהאריות של הצל יתנפלו במכות; וגם אקטיבית - להבטיח שמי שתחביבו הוא להשתתף בהפגנות שמארגנים מיכאל בן ארי ואיתמר בן גביר ולצעוק שם "טרנספר מרצון - אחלה רעיון" לא יפוטר מעבודתו.
כרגע, מדינת ישראל לא מספקת לאזרחים, שמבקשים
היכן שאמנית אנרכיסטית ופורצת גבולות נעצרת על ידי המשטרה רק משום שיצירתה אינה מצדיעה לדגל הלאום, זמר לאומני לא אמור להיות מופתע אם נשיא המדינה ממנה את עצמו לבית דין לעבודה ומפטר אותו רק בגלל שהוא מסרב להצטרף למקהלה ששרה על אחוות עמים בזמן שעם אחד מתעקש לכבוש ועם שני מסרב לקבל את הכיבוש בהבנה.
אם למישהו חסרה סיבה לעלות על מטוס בכיוון אחד לברלין – תרשמו לפניכם שבמדינת ישראל אין חופש ביטוי אלא למי שאומר "כל הכבוד לצה"ל!" ושר שירים על אחמד שמכין באהבה חומוס למנשה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם