הלקח של נתניהו: צריך מבוגר אחראי בלשכה
בסביבת ראש הממשלה יודעים שהממשלה הגיעה לסוף דרכה. אלא שסביר להניח שללא שינוי, אחרי הבחירות נימצא שוב במצב דומה
עוד כותרות ב-nrg:
- ישראלית בשבי דאעש? "לג'יל אין אף אדם בעולם"
- סעודיה: "נמכור נפט לכל מדינה, גם לישראל"
- "חוק הלאום רק ייתן לבג"ץ עוד נושא שיוכל לפרש"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל הוא לא יכול לעשות זאת - הספינה הגיעה לסוף דרכה. הבחירות יהיו כאן בתוך שנה, גם במידה שסוגית תקציב המדינה תיפתר אחרי הפגישה בין ראש הממשלה לשר האוצר, ועכשיו נתניהו מתחיל לעשות את חשבון הנפש. איפה הוא טעה, איפה טעו האחרים, ולמה המדינה צריכה את כאב הראש הזה אם גם הממשלה הבאה, כפי שזה מסתמן, לא מבשרת טובות - כלומר, לא מבטיחה לנו יציבות ואחדות מי יודע מה?
יש מי שבסביבת נתניהו שמנחמים אותו: הם מספרים לו שהממשלה הזו נכפתה עליו מלכתחילה, והוא הלך אליה בלי חמדה ובלי בני הברית הטבעיים שלו. מכיוון שכך, הם מסבירים, היא מתפרקת אחרי שנתיים, למרות שלא נתנו לה יותר משלושה חודשי קיום. נתניהו לא מתנחם. הוא עוצם את עיניו ורואה איך כללי המשחק התפרקו במהלך הקדנציה, איך השאיפות האישיות גברו על כל אינטרס ממלכתי, איך המרוץ לפסגה מתקיים בכל מחיר וגורר את כל השותפים לאנרכיה. יש לנתניהו משפט קבוע על הטירוף הזה: "אמביציה ללא אנהיביציה (מעצור)".
בעיני נתניהו וסביבתו, נפתלי בנט הוא האיש שמסמל את הפוליטיקה החדשה והרעה הזו: בנט הגיע לממשלה עם 12 מנדטים ועם דימוי רע בעיני נתניהו ובני ביתו. הברית של בנט עם יאיר לפיד הוציאה את נתניהו מדעתו, אבל גם מה שקרה בהמשך - בנט עם לפיד מנע את כניסת החרדים, ובנט היה האיש שתבע לחוקק את החוקים הקשים ביותר נגד החרדים (הסעיף הפלילי בחוק הגיוס, למשל), אך כיום בנט הפך, הפלא ופלא, לחסיד של החרדים ומבקש לראות אותם בממשלה אחרי שזרק אותם החוצה.
נפתלי בנט הביא לממשלה את ההיפראקטיביות. הדרך שבה הצליח להרחיב את מעגל התומכים הציבורי בבית היהודי הייתה מרשימה ורב תחומית. בנט עסק בכול - מענייני ביטחון ועד כלכלה, מהסדר מדיני ועד רפורמות במשרד הדתות, מחוק הגיוס ועד חוק הגיור. הוא לא הפסיק לייצר כותרות, ולפי נתניהו שבר בדרך כמה נורמות - למשל בימי המלחמה בעזה, כשתקף את ההחלטות השגויות שהתקבלו לדעתו בקבינט.
המהלכים של בנט גררו התנהגות דומה גם של היריבים שלו בצמרת - לפיד, ציפי לבני ואביגדור ליברמן, שלא רצו להישאר מאחור. הממשלה והקבינט הפכו להיות בית חרושת לספינים, ונתניהו הרגיש כמו מורה בכיתה טיפולית.
בנט, אגב, הפך להיות בשבועות האחרונים סוג של מניה בטוחה מבחינת נתניהו. איכשהו הוא שומר למענו על היציבות הנוכחית של הממשלה ומבטיח לו שותפות גם בקדנציה הבאה, ואולי אפילו חיבור לליכוד בנוסח ליברמן וישראל ביתנו.
אז איך כל זה קורה ולמה נתניהו סולח לבנט? התשובה פשוטה. ראש הממשלה הוא איש ממוקד ותועלתני. הוא מכיל הכול, אבל יודע לסחוט את האינטרס המתאים לו. יש מי שקורא לו בהתאם "ביבי ספוג", על שמו של "בוב ספוג" המפורסם מסדרת הילדים.
גם נתניהו ביצע את הטעויות שלו. אחת למשל התרחשה ב-17 בספטמבר: גדעון סער, שנתניהו סימן בתור יריב שלו בבחירות המקדימות על ראשות הליכוד, כינס את חבריו בכפר-המכבייה והודיע שהוא פורש מהחיים הפוליטיים. המהלך הזה סחרר משום מה את נתניהו. ראש הממשלה החליט שאחרי שסער פורש הוא צריך לקבע את המעמד שלו בראשות הליכוד, גם אם משקל המתחרים מולו - דני דנון ומשה פייגלין - הוא נוצה.
כמה שבועות אחרי כן הודיע נתניהו על בחירות מקדימות חדשות בליכוד. בעצם, נתניהו היה זה שהתניע את מערכת הבחירות, ומאז היא טסה במהירות שיא, יורדת לשוליים, חוזרת לכביש, מטפסת ומתהפכת וחוזרת כמו מכונית צעצוע עם שלט רחוק מקולקל.
ברגע שרק דובר כאן על בחירות חדשות האינטרס של כולם השתנה. אם עד היום היה חשוב לבנות מכנה משותף וכל אחד ניסה איכשהו לעבוד עם האחר (זכורים למשל דברי השבח של שר האוצר לפיד לראש הממשלה וליצירה הנפלאה שלהם ביחד), ברגע זה האינטרס של כל אחד הוא לייצר מחלוקת. כך למשל, ראו את דבריו של לפיד ב"שבתרבות" על נתניהו הכושל, מה שהיה מחייב את פיטוריו בכל ממשלה נורמלית.
בסביבה של נתניהו סבורים כי לפיד נמצא ברגע זה במצב שבו לא אכפת לו מכלום: אם יישאר בממשלה יכול אולי להימנע מבחירות מיידיות שיזיקו לו; אם יפוטר או יתפטר, יוכל לומר שראש הממשלה לא רצה לאפשר לו להביא את חוק המע"מ לעם, ולכן הוא הולך הביתה. אולי כך גם לא ישימו לב כי דירוג האשראי של ישראל יורד ורמת האבטלה עולה.
אגב, לפיד צודק בעניין הפוטש נגד נתניהו: הוא לא תכנן מהלך מופרך להפיל את ראש הממשלה עם החרדים. מה שקרה זה שמישהו סיפר לנתניהו הלחוץ שלפיד הולך לעשות פוטש. נתניהו העביר את המסר ללפיד או למישהו מאנשיו, ושם אימצו את הנושא וטיפחו אותו. למה לא להכניס את ראש הממשלה לעוד קצת חרדות?
במצב שנוצר כאן, דבק הנגרים שמחזיק לכולם את הכיסאות החל להתמוסס. אי אפשר כבר לסמוך על אף אחד. אפילו שר החוץ אביגדור ליברמן, כך אומרים אנשי נתניהו, מודיע שהוא נגד בחירות אבל רץ לפרסם בראש חוצות תכנית שלום שכבר הגה ופרסם עשרות פעמים בעבר, כולל בספרו "האמת שלי". גם שר החוץ, מתברר, התחיל בקמפיין בחירות משלו. אפילו גבעת-האולפנה בבית-אל הופכת להיות סלע מחלוקת בין בנט ולפיד, גם אם שר האוצר מעניק למתנחלים הרבה כסף ולא שוכח להזכיר כי את כנס הייסוד שלו עשה באריאל.
כל אחד מנסה לשמור על האגפים שלו, אך הכי מגוחך ברגע זה הוא המרדף החם של ראש הממשלה אחרי הסיעות החרדיות. נתניהו רוצה הסכמה שלהם, פה אחד, כי יתמכו בו אחרי הבחירות. נו, באמת – החרדים, פה אחד? הרי רק לפני שנה התקיימו כאן הבחירות לראשות העיר ירושלים. הליטאים והחסידים הבטיחו להתייצב מאחורי המועמד של הליכוד, ליברמן וש"ס, משה ליאון. ברגע האמת התברר כי הליטאים מפולגים בין הרב אהרן ליב שטיינמן והרב שמואל אויערבך, החסידים הולכים לתמוך בניר ברקת (ח"כ יעקב ליצמן אומר שלא התחייב לתמוך בליאון). בין הסיעות החרדיות לא יכול להיות תיאום כמו שלא יכול להיות שום תיאום בין אריה דרעי ואלי ישי מש"ס, שלא מפסיקים לריב ביניהם גם ברגע זה.
הבעיות העיקריות בצמרת של נתניהו, והוא בטח יודה בהן, הן שאין איזון ואין מילת כבוד. בלשכת ראש הממשלה עובדת היום רק האוזן הימנית של נתניהו. יו"ר הקואליציה זאב אלקין, איש מתוחכם, מתנחל מכפר-אלדד, מגיע עם חוק הלאום הקיצוני שלו ומשכנע את נתניהו ללכת עליו בכל הכוח, גם במחיר של בחירות. הנזק נגרם בארץ ובעולם, אבל אין מי שילחש היום משהו גם על האוזן השמאלית של ראש הממשלה. מנהל הלשכה של נתניהו, הארי הרו, שחזר לתפקידו רק לפני כמה חודשים והפך להיות האיש הכי קרוב לראש הממשלה, הוא אדם מוכשר, אבל העמדות שלו מיליטנטיות בהרבה מאלה של אלקין.
גם אין מילת כבוד - איש כבר לא מאמין לרעהו. אין בנמצא גם האדם שיכול לחבר בין כולם, המתווך שיכול לקחת מכולם פיקדון, ולהשאיר את כל הנצים בממשלה עד סוף הקדנציה.
ובמחשבה נוספת, למי אנחנו עמלים? הרי העתיד לא צופן לנו גדולות ונצורות. סביר להניח כי אחרי הבחירות נמצא כאן ממשלה בראשות נתניהו שמבוססת על הליכוד, הבית היהודי והסיעות החרדיות. האם ממשלה "טבעית" כזו תחזיק מעמד? האם לא נמצא אותה עד מהרה מתכתשת על חוקי לאום למיניהם וחוקים אזרחיים שנויים במחלוקת עמוקה בין הדתיים הלאומיים והחרדים, וכך נמצא את עצמנו שוב בתוך קלחת בחירות?
אקו"ם