ראשי » חדשות » דעות

חוק הלאום: דרוש איזון קפדני

את הבעיה שיצר חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לא כדאי לפתור בחוק מוטעה נוסף. היעדר הסדר חוקי של הסוגיה עדיף על חוק רע

את חוק הלאום, על נוסחיו השונים, צריך להוריד מסדר היום הלאומי - לא בגלל התערבות מחלקת המדינה האמריקנית, שהינה בוטה ובעייתית מאוד כשלעצמה; החוק צריך לרדת מסדר היום משום שאפילו אלו שמציעים אותו מודים כי הוא אינו מאזן באופן קפדני בין שני מרכיביה של הזהות הישראלית – היהודית והדמוקרטית - אלא בא "לתקן" מציאות שאיזונה הופר כבר בעבר באמצעות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
 
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- 4 הונאות שצריך להיזהר מהן לקראת ה-CyberMonday
- יעלון: לפיד פועל באופן פוליטי ולא ענייני

גם אילו הייתה הטענה הזו נכונה, הרי שאין זה ראוי לתקן טעות היסטורית אחת באחת נוספת - וגם אז היה ראוי לנסח חוק מאוזן. קל וחומר שכך הוא המצב כשהטענה אינה נכונה: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו עוסק כלל בהגדרת דמותה וזהותה של המדינה, והוא רק מהווה מעין תחליף חלקי ועקיף ל"מגילת זכויות" שעדיין אינה קיימת במשפט הישראלי וראוי לקדם בהקדם גם אותה.

אדרבה, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הביא לעולם את הביטוי המאוזן של "מדינה יהודית ודמוקרטית", כשקבע שכל מטרתו היא לעגן בחוק יסוד את ערכיה של ישראל כמדינה כזו. ממילא, האיזון היהודי-דמוקרטי מצוי בלבו של חוק יסוד זה. אם יש שופטים בירושלים שאינם מבטאים בפסיקותיהם איזון כזה, לא בחוק האשם. מנגד, לא בחוק בלתי מאוזן חדש תימצא התרופה.

בישראל דרוש חוק יסוד חדש, "חוק מדינה יהודית ודמוקרטית", שיגדיר סוף-סוף את מה ש"שכח" המחוקק לעשות לפני 22 שנה כשהתקבל חוק היסוד כבוד האדם וחירותו. מטרת החוק ההוא הוסברה כאמור ברצון לעגן מבחינה משפטית את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מבלי שאלה אכן הוגדרו בפועל.

פרופ' רות גביזון, שהתבקשה על ידי שרת המשפטים ציפי לבני לגבש נוסח מוצע לחוק היסוד, המליצה לא לעסוק כלל בסוגיית דמותה וזהותה של המדינה באופן חוקי-משפטי. לגביזון יש אמנם נימוקים טובים – הטלטלה שהיא מזהירה מפניה אכן מתגשמת לנגד עינינו ממש בימים אלה – אבל הם תקפים למציאות שהייתה קיימת לפני כמה עשרות שנים, שבה אכן לא היה ערעור רציני על דמותה היהודית של ישראל ועל דמותה הדמוקרטית.

ישראל של שנת 2014 מצויה במציאות אחרת: כבר לפחות שני עשורים שקיים ערעור משמעותי - בישראל ויותר מכך בחו"ל - על דמותה היהודית של המדינה, וכנראה כתגובת נגד לכך מתחיל להתפתח בחוגים שונים בחברה גם חשד ועוינות כלפי הזהות הדמוקרטית, מתוך חשש שהיא טומנת בחובה את חיסול אופייה היהודי של המדינה.

הסערה ביחס לדמותה של המדינה היא אפוא עובדה קיימת, ובמציאות כזו לחוק יסוד מאוזן ברוח מגילת העצמאות (ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, המעניקה שוויון זכויות לכל אזרחיה) יש אכן פוטנציאל הרגעה.

רק כדי לשבר את האוזן: בכמה סקרים

שהתקיימו בשנים האחרונות נמצא שכ-70 אחוז מערביי ישראל יהיו מוכנים לקבל את הגדרת יהדותה של המדינה אם יובטח להם במקביל שההגדרה הזו איננה פוגעת בשוויון הזכויות שלהם. מותר להניח שאם הערבים יהיו מוכנים להשלים עם אופייה היהודי של המדינה, גם היהודים שחוששים כיום שהממד הדמוקרטי עלול לגרום לאובדן היסוד היהודי כבר יפחדו פחות. מובן שאיש אינו משלה את עצמו שחוק יסוד לבדו יוכל לעשות את כל עבודת ההרגעה ההדדית הנדרשת, אבל הוא יכול להוות נדבך חשוב לשם כך.

תהליך חקיקה כזה צריך להטמיע את שאר המלצותיה של גביזון: עליו להכיל אופי של דו-שיח רחב ומכיל, הרבה מעבר לגבולותיה של המערכת הפוליטית; ניסוחו חייב להיות מאוזן ולהכיל את כל יסודות זהותה של המדינה, ובמקביל גם קצר ותמציתי בממד המעשי, כדי שלא להוסיף לוויכוחים העקרוניים גם אינספור ויכוחים מעשיים.

בעניין זה יפה הפרפרזה על המשא ומתן המתקיים בימים אלה על הגרעין האיראני: חוק מאוזן הוא הברירה הטובה יותר, אבל היעדר חוק עדיף בהרבה על חוק רע.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

יאיר שלג

עיתונאי ב'מקור ראשון' וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מחבר ספרים על החברה הישראלית

לכל הטורים של יאיר שלג