חוזרים לבוחר: מי מרוויח ומי מפסיד מהקדמת הבחירות?
ראש הממשלה אמנם יזם את המהלך, אבל הפסיד עוד שלוש שנות כהונה מובטחות. הבית היהודי שעולה בסקרים, עושה את בנט שמח. אצל לפיד ולבני המצב בעייתי: הם נכנסים לבחירות הללו, וממש לא יודעים כיצד הם ייצאו מהן
עוד כותרות ב-nrg:
-בגלל פיטורי לבני: מינוי הדיינים יידחה לאוגוסט
-לפני הפיזור: הסיעות יבחרו תאריך לבחירות
-מה היה קורה אילו הבחירות היו מתקיימות היום
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
נתחיל עם ראש הממשלה עצמו, האיש שלמעשה החליט לעצור את קרטועה של הקואליציה ויזם את מהלך הבחירות. נתניהו יכול לסכם את מהלך הקדמת הבחירות בצורה די סבירה. הוא יזם את המהלך, ניווט אותו, וקבע את העיתוי והדרך שלו. הוא הצליח לשדר שלא נגרר לשם, אלא כמי ששלט בתהליך.
מצד שני, נתניהו לא היה רוצה להיתפס כמי שיותר מידי שש אלי בחירות, שהרי כידוע, הציבור הישראלי לא אוהב ששולחים אותו כל שנתיים לקלפי, ויכול גם לבוא חשבון עם מי שתיזז אותו בהקשר הזה. אם כך, ראש הממשלה הפסיד והרוויח מהמהלך בעת ובעונה אחת. ההפסד נובע מכך שנתניהו ויתר מרצונו הטוב על שלוש שנות כהונה שעוד נותרו לו, לטובת מערכת בחירות שבסופה איש לא מבטיח לו שיחזור לאותו משרד.
מן הצד של הרווחים, בליכוד היו מי שטענו כי אין עיתוי טוב מזה עבור המפלגה ללכת לבחירות. המספרים בסקרים נראים סבירים מבחינת הליכוד, אך בעיקר המספרים של היריבים נראים רעים, ולכן זה הזמן הנכון מהבחינה הפוליטית - כשהמפלגות האחרות משדרות חולשה ופחד מבחירות.
מי שבוודאות נחשבת למרוויחה הגדולה מהקדמת הבחירות, לפחות נכון לעכשיו, היא מפלגתו של נפתלי בנט, הבית היהודי. המפלגה הציונית דתית היא המפלגה היחידה מבין מפלגות הכנסת הנוכחית שעולה בסקרים, ואף בצורה מרשימה.
כמובן שהדברים עוד יכולים להשתנות, אבל לפחות נכון לעכשיו כל דבר שבנט עושה או אומר מצליח לו. בנט גם יותר משמח ללכת לבחירות כאשר לא הוא היה זה שהוביל אליהן, ובכך חסך מעצמו האשמות שפירק במו ידיו ממשלת ימין. במילים אחרות, בנט חיפש בחירות (למרות שפומבית הכחיש זאת), אך לא להיות זה שגורר את המדינה לשם.
בעמודת המרוויחים, לפחות חלקית, ניתן גם למנות את משה כחלון, שצפוי להקים את מפלגתו החדשה. כחלון הוא היחידי מבין מפלגות המרכז-שמאל שרושם מספרים הולכים ועולים בסקרים, לעומת המספרים הלא מחמיאים של שאר המפלגות מאותו זן. וזה כשהוא עדיין כלל לא הציג רשימה, ולא התחיל בקמפיין. אם הדברים היו תלויים רק בו, כחלון היה מעדיף עוד כמה חודשים לצורכי התארגנות, אבל גם העיתוי הנוכחי אינו רע לו.
כשעוברים לחלק של אלו שנראים (לפחות כרגע) כמי שמפסידים ממהלך הקדמת הבחירות, מוצאים שם למעשה את כל שאר מפלגות המרכז-שמאל. לא במקרה, בימים שלפני ההחלטה ללכת לבחירות, שמענו את השר לפיד ואת שאר שרי מפלגתו מודיעים מעל לכל במה שהם מתנגדים לבחירות.
בחירות בעת הזו, ללא מע"מ אפס, וכשהתקציב האחרון שאושר על ידי לפיד היה תקציב הגזירות, משקפות את הירידה החדה בסקרים מבחינת יש עתיד, והבנה ברורה שאין
גם מפלגת האופוזיציה הראשית, מפלגת העבודה, זו שכביכול אמורה לרצות בחירות יותר מכולן, מעיפה מבט לסקרים ורואה שם, במקרה הטוב, שיחזור של מספר המנדטים הנוכחי, ובמקרה הרע אף ירידה במספר המנדטים.
לא ככה היה רוצה יו"ר האופוזיציה הרצוג להתחיל את מערכת הבחירות הזו.
נשארנו עם המפלגות החרדיות. לכאורה, שתי המפלגות ביחד רואות בסקרים מספר קטן יותר של מנדטים (שתיהן ביחד) לעומת מצבן בכנסת הנוכחית. מצד שני, הליכה לבחירות מסיימת עבורן, ככל הנראה, את תקופת המדבר הפוליטי, בה מצאו את עצמן מחוץ לממשלה, דבר אותו הן שונאות יותר מכל. לפחות את זה, בזכות ההליכה לבחירות, הן כנראה אמורות לשנות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם