סבלנות, הפוליטיקה הישראלית עוברת שלב

הפיצול החברתי בישראל הולך ולובש צורה שמעידה על התהוות כיוונים פוליטיים חדשים שיאחדו את הציבור. אלא שדרושה סבלנות בשלבי הביניים של התהליך

אור יזרעאלי | 14/12/2014 22:24

פיזור הכנסת והתפרקות הקואליציה לגורמים, מצביעים על תנודות עומק בחברה הישראלית. אם אכן אנו מאמינים שהמוסדות שלנו באופן כזה או אחר משקפים את המתחולל בעם הרי לנו תמונת מראה. כבר מזמן האידיאולוגיה קרסה והפרסונה הפכה לגולת הכותרת אצלנו. שאם לא כך אנא הגידו לי איזה דגל נושא מר כחלון שלא נופנף כאן לאחרונה? נחדד זאת יותר. מפלגה אידיאולוגית עם דרך נותרת על כנה גם שהפרסונה הולכת ולכן מפלגת העבודה (מפא"י ההיסטורית) והליכוד המשיכו בדרכם גם לאחר הסתלקותם הפוליטית של בן גוריון ובגין.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- ארה"ב: מתלבטים אם להטיל וטו נגד הפלסטינים באו"ם
- סגנו של בוש מתגונן: הייתי מורה שוב על "עינויים"

האם מפלגת הדגל של כחלון יכולה להיות גם בלי כחלון? האם יש עתיד בלי יאיר לפיד? גם ציפי לבני נסחרת בשוק הקולות על בסיס אישי. ליברמן מוחרג כרגע כי הוא עדיין משחק על קולות העולים מחבר העמים לשעבר. ואולי הוא נוסע כבר על אדי הדלק של אותה קבוצה שכבר לא כל כך הומוגנית.
העומד בראש אמנם משמעותי במפלגות האידיאולוגיות, אך היו אלו מפלגות שפנו לדרך מסוימת עם עקרונות. ועל אף הכוכבים בצמרת שהוצנחו, יובאו, או גדלו במפלגה, הם ענו לכר נרחב של קהל קבוע. הכוכבים רק משכו את הקולות המתנדנדים. אך גם במפלגות האידיאולוגיות הייתה וישנה שחיקה. הליכוד סטה פעמים מספר מהדרך אותה ייצג וכך גם מפלגת העבודה.

בואו נודה על האמת, לפני שאנחנו מטילים את כל אשמת האופורטוניזם על נבחרי הציבור, הבה נסתכל במראה. גם אצלנו האידיאולוגיה היא כבר לא חזות הכל. תודה לאל הרשו לי להוסיף. אנחנו לא רוצים לחזור לתקופה שמשפחות נפרדו על ויכוח אידיאולוגי האם סטלין שמש העמים או לא. אנחנו לא חיים כך יותר. רות דיין, סיפרה פעם שאנשים חשבו שהיא עזבה את משה דיין בגלל הבגידות שלו, אך זה לא נכון, היא עזבה אותו בגלל הוויכוח האידיאולוגי.

היום זה נראה לנו שיח מפלנטה האחרת. ברור לנו שהבגידה האישית קודמת לבגידה הרעיונית. כאלה אנחנו, ברוכים הבאים לשנות האלפיים.

במציאות החברתית כיום אנחנו חברה מפוצלת

ומשוסעת. כמעט בכל תחום. אך אם פעם השסע נראה ממש דיכוטומי, כיום השסעים החלו להצטלב בנקודות מסוימות. כרגע בנקודות זעירות יש השקה, ואף ערבוב. מפמיניזם דתי ואפילו דרישה לייצוג חרדי של נשים, דרך מתנחלים רודפי שלום ודו קיום ועד בליל של קולות מזרחיים על גווניהם השונים- נטייה לגיבוש עצמי לפעמים כנגד הממסד, עם נגיעות שמאל בטעם מסורתי.

על התפר של אותן חיבורים ניסתה ולא הצליחה לקום תנועת יש עתיד. הבעיה שהיו בה יותר מידי אוטופיזם עם שליטה בלתי מעורערת של הפרסונה יאיר לפיד. וכרגע הקולות האלו שמשדרים מצד אחד תקווה יוצרים גם הרבה בלבול. אחרי הכל אנשים צריכים יסודות מוצקים ולא ניסויים חברתיים. העניין צריך עוד להתבשל וצריכה להיווצר סינתזה בין החדש והמחדש לבין האידיאולוגיות הישנות והסדר הקיים.

כדאי לנו להיעזר מעט ביותר סבלנות. לתת לתהליכים להתבשל בעם ואז הם יגיעו בצורה נכונה ומתאימה יותר לזירה הפוליטית. כרגע אנחנו בריצת עמוק אחרי מושיעים, שבינתיים רק מטלטלים את הספינה שלנו בגלי הים התיכון הסוער. הם קורעים את הכנסת שלנו לגזרים. כנסת שגם ככה מרובת מפלגות, שמשקפת את החברה השסועה שלנו. אולי הדרך הנכונה היא התמודדות של קולות מצדדים שונים בתוך המפלגות הקיימות. כל תנועה ועמדה בתוך המפלגה הקרובה ביותר רעיונית. כך המפלגות יהיו מעט יותר הטרוגניות ויכילו צדדים שונים, בתוך אותה מסגרת ודרך משותפת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו