המשורר יצחק לאור אינו ראוי לפרס

ראוי היה ששופטי מפעל הפיס היו קוראים את שיריו של יצחק לאור כנגד חיילי צה"ל לפני שהם החליטו להעניק לו פרס

יהודה שלם | 14/12/2014 9:47 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
"במלחמה האחרונה גם מת, בי הכאב על מות האדם, הלא צודק. שימות אמרתי, על זה שהמית. שימות". את השיר הזה, שנקרא "עוד מת", חיבר זוכה פרס מפעל הפיס ע"ש לנדאו לשנת 2014, בתחום השירה, הסופר והמשורר יצחק לאור. השיר נכתב בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, או מבצע "שלום הגליל" בשמה המקורי, ופורסם במסגרת פרויקט "סימן קריאה" המשותף להוצאת הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת תל-אביב. זו גם המסגרת אשר בה בחר הסופר דוד גרוסמן להוציא לאור את ספריו: "חיוך הגדי" ו"הזמן הצהוב".

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- לבני תתקע להרצוג סכין בגב, בדיוק כמו לאולמרט
- "הירי על השגרירות הישראלית - מכשול לשלום"

שיר נוסף בשם "איזון" שכתב המשורר, באסופת שירים זו מ-1983,  מספר על: "התותחן שמחה בית חולים הטיס, ששרף מחנה פליטים...הצנחן שירה בפליט-פעם-שלישית...הקצין שפחד לסרב ראש הממשלה שינק בשקיקה את הדם. לא ינקו". לאחר עיון בשירים אלו, שאינם הבוטים והגסים ביותר כנגד חיילי צה"ל מבין חיבורי המשורר, הכוללים גם את "בלדה על החייל הטיפש", מתעוררת השאלה: האם זו הדרך הראויה ביותר שבה יכול היה  מפעל הפיס להצדיע לצה"ל, לוחמיו ומפקדיו, לאחר מבצע "צוק איתן".

בנימוקי השופטים למתן הפרס ליצחק
לאור נכתב: "בשירתו, לאור מגיב למציאות הקיומית וההיסטורית, תוך שהוא עוסק במרקמי היחסים האנושיים הבסיסיים: ..., מוות, שכול,...". מעיון בשיריו מתקופת מלחמת לבנון נראה כי אין מקום לחלוק על נימוקי הועדה. יחד עם זאת אפשר לתהות האם היחס של המשורר לנפילתם בקרב של חיילי צה"ל, כפי שביטא בשירו, הוא המודל המקובל על החברה הישראלית. לא ברור גם אם השופטים לקחו בחשבון את הקריאה לסרבנות העולה מבין השורות אשר כזכור לא נפלו על אוזניים ערלות, כפי שניתן ללמוד מהצעדים הדרסטיים שנקטו אלי גבע ועמרם מצנע במהלך מלחמת לבנון הראשונה.

מאחר והפרס שניתן ליצחק לאור הוא בתחום השירה, מוטב היה אם השופטים היו קוראים את מה שכתב, באלף תשע מאות שמונים וארבע, שאול קנצלר, בספרו "השמאלנות בישראל" בפרק "אינטליגנציה בסבך הניכור העצמי", על יצחק לאור, מבלי לנקוב כלל בשמו: "אולם את הסטייה החריפה ביותר מכל מה שגלום בתרבות האדם כביטוי ספרותי אנו מוצאים במלים, שהכותב העלה על הנייר: אמרנו 'הכותב', כי אין אנו מוכנים לבזות את הכינוי 'משורר' ולהצמידו לאדם העוסק בעלילת-דם ושם בפי חיילים דתיים שורות אלו: 'ואת חג חרותנו... נחוג בהתכוונות. ובמצותינו דם נערים פלסטינים',..".

הכותב הוא דוקטורנט במחלקה למורשת ישראל באוניברסיטת אריאל ועמית מחקרה ב"מרכז אריאל לחקר ביטחון ותקשורת" באוניברסיטת אריאל
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יהודה שלם

צילום:

עמית מחקר ב"מרכז אריאל לחקר ביטחון ותקשורת" באוניברסיטת אריאל

לכל הטורים של יהודה שלם

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק