ציפי לבני הגיע הזמן שתודי בכישלון שלך
במקום להודות בכישלון בתחום המדיני מעדיפה ציפי לבני לשנות כיוון מבלי להתנצל על טעויותיה הקולוסאליות. האם מדינאית כזו ראויה לאמון שלנו כבוחרים?
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- הרבנים לבנון וליאור יתמכו במפלגתו של אלי ישי
- אובמה: פוטין לא הצליח לנצח אותי או את ארה"ב
לכן ננסה הפעם כבוחרים להתייחס ברצינות לתפקידנו כריבון הבוחר את משרתיו. למשל, ננסה לברר, מה מציעה לנו שרת המשפטים היוצאת והמועמדת לראשות הממשלה ברוטציה ציפי לבני. הרי זה לא מספיק שהיא קוראת לנו להצביע נגד מועמד מסוים. מה מסע הבחירות שלה? מה בעיניה – הבעיה ואיזה פתרון היא מביאה? מה היא מתכוונת לקדם בכנסת הבאה? ולמה לי לתת לה את הקול שלי?
לבני היא בכלל חידה גדולה. בשנים האחרונות היא בנתה את עצמה כפוליטיקאית על הנושא המדיני.
תחת כל מיקרופון רענן היא הבטיחה להגיע להסכם עם אבו מאזן. טענה בתוקף שהיא יודעת איך לעשות זאת, רק תנו לה סמכויות. לפני שש שנים היא סירבה להיכנס לקואליציה כי לא הייתה בטוחה שנתניהו יאפשר לה לנהל משא ומתן עם הפלסטינים.
לבחירות הקודמות היא הלכה עם אג'נדה מדינית מובהקת, ונכנסה לקואליציה בתנאי שהיא תהיה הממונה על המשא ומתן. ופתאום היא התחילה לריב עם ראש הממשלה בגלל "חוק הלאום" והביאה לפירוקה של הקואליציה. הופתעתי מאוד. לבני ביקשה מהבוחר תמיכה על כרטיס התהליך המדיני. לכן למה היא מפוצצת הכול? מה עם הנושא שהיה עד כה ציפור הנפש שלה? למה בלי התרעה מוקדמת, היא משנה את היעד העיקרי, מקריבה את הכל עבור משהו שבפירוש יכול לחכות? למה אחרי שנים של אמונה עיוורת כי חזות הכול – הינו משא ומתן עם הפלסטינים, לבני ירדה מהנושא וקפצה על סוס אחר: הגנה על זכויות המיעוטים? נושא כשלעצמו חשוב ומכובד – אבל היא לא ביקשה מנדטים למפלגתה תחת דגל זה. גם בלעדיה קיימים מספר רב של גורמים השומרים על זכויות המיעוטים בארץ.
לבני שכנעה אותנו שאין מלבדה מי שיכול להביא קץ לסכסוך בן מאה השנים! ולכן עולה השאלה למה היא לא השיגה הסכם? לא היו לך מספיק סמכויות? החבל היה קצר מדי? למה זה הפריע לה? הרי היא פגשה את אבו מאזן בלונדון בניגוד לרצונו של נתניהו. למה היא לא הביאה לממשלה טיוטת הסכם הגיוני המבטיח את בטחונה של ישראל? האם היא חששה, שהממשלה לא תאשר אותו? אז מה? יש כנסת. עם טיוטה כזאת היא הייתה יכולה ללכת לבחירות ולקבל את ראשות הממשלה בלי בוז'י ובלי להחליף מפלגה.
לפני כמה ימים סוף-סוף קיבלתי תשובה לשאלה. ב-16 בדצמבר 2014 בריאיון לרן בנימיני ברשת ב' אמרה לבני: "הפלסטינים קיבלו החלטה ללכת לעולם במקום לנהל מו"מ ... אבו מאזן קיבל החלטה מוטעית גם עבורו גם עבור כל מי שרוצה כאן שתי מדינות, הוא החליט לא לקבל את ההצעה האמריקאית שהוצעה לו, הוא החליט ללכת לקהילה בינלאומית כי שם הוא לא משלם מחירים פוליטיים, כל הסכם שהמשמעות שלו גם ביטחון לישראל, גם גושים, בוודאי ירושלים. יש כאן גם פשרה פלסטינית. והוא כנראה לא רוצה פשרה כזו".
בוקר טוב אליהו! כמה זמן לקח לה להגיע למסקנה הזאת! היא בלבלה לנו את המוח, טעתה בעצמה – והטעתה אחרים. כל כך הרבה פעמים אמרו לה: הפלסטינים לא רוצים משא ומתן. אפילו אני ידעתי את האמת, כתבתי על זה בעבר לא פעם. ניחא נקבל את העובדה שהיא טעתה. היא מספרת שטעתה, אלא שעדיין היא לא מכה על החטא, לא מתנצלת.
מה עושה מי שהטעה את העם במשך שנים? מודה ועוזב ירוחם. מה עושה ציפי לבני? באותה הנשימה היא מכריזה ששוב יודעת טוב מכולם, מה יש לעשות; שוב היא מבקשת מנדט ולא מסתפקת בפחות מראשות הממשלה. בשיחה עם רן בנימיני, היא הבטיחה לפעול בעקבות העמדה הפלסטינית מול אירופה וארצות הברית. יש לה תכניות אחרות שלא לוקחות בחשבון את אבו מאזן ואת הפלסטינים. מבחינתה לא נתניהו, לא ליברמן, לא לפיד – היא ורק היא יודעת מה לעשות ואיך. אבל למה שנאמין לה גם הפעם? ואם היא שוב טועה?
למען ההגינות יש לציין
נחזור לציפי לבני. באותו הריאיון ניסה רון בנימיני, לחלץ ממנה הבעת צער על המילים הגסות שהטיחה בראש הממשלה בנימין נתניהו בערוץ 2. לבני לא היתה מוכנה לדבר על הנושא. רן התעקש ולבני נזפה בו ואמרה: "יש נושאים יותר חשובים מאשר דברים שנאמרו במסגרת תכנית סאטירה". איזה נושאים? "יש בארץ הסתה לאלימות, עם זה צריך להתמודד".
רן בנימיני הסתפק בתשובה, אך דעתי לא נחה. לפני שאצביע בעדה אני רוצה לשאול את אבירת הסובלנות, הלוחמת הגדולה באלימות, האם כינויים כמו "אימפוטנט", "אפס", "זבל" הם התרומה ההולמת של שרת המשפטים לשעבר למלחמה באלימות?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם