האתגר הבא של נפתלי בנט
המטרה של יו"ר הבית היהודי צריכה להיות הצבת תשתית אידיאולוגית אמיתית, "ציוניות של ייעוד" שתבנה זהות לאומית חדשה, אשר תעמוד בבסיס פעילותו הפוליטית בכנסת הבאה
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- לבני מסרבת להתנצל על הופעתה במצב האומה
- הכי אחותי: טום ואוריאל חוצים גבולות
אנשים אמנם מעוניינים בשקט, בביטחון, בבית עם גינה נחמדה ובמשכנתה קטנה, אבל זה לא מספיק - התנועות המרכזיות בחברה ובפוליטיקה נשענות על אידיאות, ערכים ואתוסים, המגייסים אליהם את האזרחים לעשייה, ליצירה ואף להקרבה. לא על הלחם לבדו יחיה האדם.
ערב הופעתו של נפתלי בנט הייתה החברה הדתית-לאומית דומה לעגלה עמוסת מטענים אידיאולוגיים, אך שקועה בסבך מחלוקות ופילוגים. בנט נתפס כמנכ"ל צעיר ונמרץ שיוציא את העגלה מהבוץ. זקני השבט, שחזו בהנאה איך "המשהו החדש" מתחיל ומצליח במשימה, התעלמו לשעה מהמשא האידיאולוגי הכבד והמסוכסך שעל גבי העגלה. ייתכן שאף הקלו ראש במנהיגותו של בנט והעדיפו לראות בו ביצועיסט בלבד.
זקני השבט טעו: ההתלהבות מהשינוי שהביא איתו בנט לא הייתה מעשית בלבד אלא שיקפה זרמי עומק חברתיים והגותיים שהפוליטיקה היא רק תשקיף להם. הישראליות של המאה ה-21 מחפשת להגדיר מחדש את תשתית הזהות שלה. ישראליוּת רעננה זו הצמיחה חדשנות טכנולוגית ויצירתיות מדהימה, והיא מוּנעת מסקרנות, מעומק ומאותנטיות המביאים אותה גם לחיפושים אחר "בית יהודי" שיעניק משמעות עדכנית ורלוונטית לקיומה. בנט, הדובר ישראלית רהוטה, בהחלט מכוון לשם, אך דווקא בשל כך חיוני שהפנייה לחברה הישראלית תתייחס לרובדי הזהות ולא תמוצה בפעילותו בשדה הכלכלי-אזרחי.
הברית של הבית היהודי עם יאיר לפיד נראתה בתחילת הקדנציה כתשתית טובה לפיתוח ישראליות זו. בנט הגדיר אותה "ישראל 70-70" - 70 אחוזים הסכימו על 70 אחוזים מהנושאים שעל סדר היום, ועזבו את הפלשתינים לפחות לתקופה מסוימת. זו הייתה יכולה להיות נוסחה טובה אם הייתה חותרת למכנה המשותף הזהותי העמוק של אותם 70 אחוזים, ישראלים-יהודים-ציונים. בפועל, היא עסקה בעיקר בעניינים כלכליים-אזרחיים, על שלל הרפורמות שלהם, אך לא פיתחה מצע תרבותי חדש לחברה הישראלית. בהקשר זה, ברית האחים הישראלית בקדנציה החולפת היא הזדמנות שהוחמצה.
לבו של בית יהודי הוא בהצבת "ציונות של ייעוד" - להבדיל
"העברי החדש" של דוד בן-גוריון, הלאומי-המסורתי של מנחם בגין, האוניברסליסט של אהרן ברק ויוסי ביילין - כולם היו ניסיונות לכונן עמוד שדרה ערכי לליבת החברה הישראלית. הם מוצו וחלפו כל אחד בעתו ובמשברי הזהות שלו, אך היוו ניסיונות משמעותיים שהותירו חותם. לא קמה להם עדיין הצעה חלופית מגובשת מבית מדרשה של הציונות הדתית. הדור האבוד והמרוצה שלנו הוא דור פוסט-אידיאולוגיות ציוניות אלו, המצפה למלא את החלל החברתי-תרבותי במשהו גבוה יותר.
"ציונות של ייעוד" או "ישראליות יהודית" כבר מתרחשת הלכה למעשה בהגות, באמנות, במוזיקה ובשיבה למסורת במגזרים שונים של החברה. היא לא תיווצר במרחב הפוליטי, אלא בצורה דיאלקטית במרחבים רוחניים ותרבותיים שונים. עם זאת, בנט יכול להציב אותה כתשתית לפעולתו הפוליטית ולקדם את התפתחותה. בדרך זו הוא לא יהיה רק מר ביטחון או רפורמטור כלכלי, אלא יצטרף למנהיגים שבצד תרומתם להווה היו שותפים לעיצוב הזהות הלאומית לדורות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם