פרשת השחיתות: האם זה ההסבר לכוחה של ישראל ביתנו?

אם פרשת ישראל ביתנו תתברר כנכונה, היא חמורה ומבהילה הרבה יותר מפרשת הולילנד. בחשדות הנוכחיים לא מדובר רק על פוליטיקאים תאבי כוח, אלא בכספי ביזה שנועדו להעצמת המפלגה

יהודה יפרח | 25/12/2014 19:28 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
חשבנו שראינו הכול. חשבנו שפרשות הולילנד וטלנסקי, שבהן היו מעורבים ראש ממשלה לשעבר, ראש עיר ושלל בכירים בשלטון המקומי, הן התהום הנמוך ביותר שאליו יכולה לדרדר אותנו השחיתות הצינית וחסרת העכבות. אז חשבנו.

אם פרשת ישראל ביתנו תתברר כנכונה, היא חמורה ומבהילה הרבה יותר. ואגב, כך צריך לקרוא לה. זו לא סגנית השר קירשנבאוםולא הבת שלה ולא מנכ"ל המפלגה שלה. זו תת תרבות עבריינית שלפי החשד נתגלתה בתוך מפלגת ישראל ביתנו, מפלגה ריכוזית מאוד של אדם אחד שאשכרה תכנן להיות ראש ממשלת ישראל.

כי בחשדות הנוכחיים בפרשת ישראל ביתנו לא מדובר רק על פוליטיקאים שיכורי כוח שלכאורה הטילו סילון צהבהב מהמקפצה ובנו לעצמם עולם הדוניסטי מושחת שבו אין דין ואין דיין. לפי החשד, לא מדובר כאן רק על שוד הקופה הציבורית בהיקפים בלתי נתפסים, בשיטתיות ובדרכי ערמה וכחש שמזכירים, לפי החשד, פעילות של ארגוני פשיעה מקצוענים. בפרשת ישראל ביתנו, אם תתברר כנכונה, כספי הביזה והשוד נועדו לתכלית ממוקדת – העצמה מלאכותית של כוחה הפוליטי של המפלגה. נתחים רחבים מהאתנן ששולם על ידי תאבי הבצע תורגמו, לכאורה לג'ובים ולשליטה של פעילים מפלגתיים במרכזי כוח כלכליים וחברתיים.
ליברמן וקירשנבאום
ליברמן וקירשנבאום  צילום: מרים צחי
במהלך השנים שאלתי את עצמי לא פעם מניין כוחה הגדול יחסית של ישראל ביתנו. הרי המפלגה הזו, שמנוהלת בסטנדרטים שמזכירים את האימפריה הסובייטית השוקעת של פוטין, לא הציעה מעולם חזון אמיתי, דרך או ערכים, מלבד יושב ראש 'חזק'. ההישגים של המשרדים שעליהם היא חלשה לאורך השנים עלובים למדי, עיינו ערך רפיסותו של המשרד לביטחון הפנים. הקריטריונים לבחירת חברי הכנסת גם הם אף פעם לא היו ברורים, מלבד הנאמנות ליו"ר כמובן.

מבחינה מדינית, יו"ר המפלגה היה ונותר אניגמה. לא מימין ולא משמאל, אף אחד מאזרחי ישראל לא באמת יודע להגיד כיצד הוא ינהג ביום פקודה ומהו העתיד שהאיש מתכנן למדינת ישראל. במובן הזה, הפרשה הזו, לפי החשד, תוכל אולי לתת הסבר חלקי להצלחה של המפלגה. ישראל ביתנו של קירשנבאום הפכה לכאורה לצומת שהרבה מדי גורמים בעלי כוח ושליטה חייבים לה בשחור.


לא לעולם חוסן. תקדים פרשות אולמרט מלמד אותנו דבר אחד – שמערכת שלטון החוק הישראלית יודעת לפעמים לנקות גם את האורוות הנכונות. אם וכאשר יוכחו ההאשמות החמורות בבתי המשפט, המעורבים עשויים למצוא את עצמם מאחורי סורג ובריח לשנים ארוכות. פרשיות אולמרט העלו את הרף והעמידו אותו על לפחות שש שנים בפנים למוחות המרכזיים של המערכת.
זוכרים את שולה זקן?

עוד מילה על ליברמן. נכון לרגע כתיבת שורות אלו במשטרה ופרקליטות מצהירים כי אין בידם שום טענה או ראיה נגד יו"ר ישראל ביתנו, ולכאורה לא אמור לדבוק בו שום דופי מהפרשה. אבל בגלל שאנחנו מכירים את החיים אפשר לומר כמה דברים שנכון לעכשיו הם תיאורטיים: האחד, שסגנית השר קירשנבאום היא אשת אמונו הקרובה ביותר של ליברמן, זו שהוא סומך עליה יותר מכל אדם אחר (מי נזכר בשולה זקן?). שתיים, שחלק גדול מהפעילות הפלילית שמיוחסת לה לכאורה, כוונה להעצמת הכוח המפלגתי של הבוס שלה. ושלוש, שבהליכים פליליים ממושכים, לפעמים השחקנים ששותקים במערכה הראשונה פותחים את הפה במערכה השלישית. לאן כל זה יוביל? ימים יגידו. צריך להדגיש: בינתיים מדובר בסינריו תיאורטי בלבד.

שולה זקן
שולה זקן  צילום: אוהד צויגנברג
 
כך או כך, עם כל הכאב שחוזר וניעור כל אימת שאנו מגלים לאיזה שפל יכולים להגיע בני עם הסגולה, למרחב הציבורי הישראלי הפרשה הזו עשויה להפוך לבשורה חיובית. הדבר הכי טוב שיכול לצאת ממנה זו שמפלגת ישראל ביתנו תימחק מהפוליטיקה הישראלית.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יהודה יפרח

צילום: .

ראש הדסק המשפטי של nrg ומקור ראשון

לכל הטורים של יהודה יפרח

פייסבוק