איפה הימין הכלכלי של ישראל?
גם מפלגות שמזוהות עם הימין נוקטות מדיניות עם בסיס סוציאליסטי ואין לבוחר הישראלי אופציה להצביע אחרת
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- הרמטכ"ל החליט: מג"ד צבר יודח מתפקידו
- בשל המתיחות: חמאס כינס את ארגוני הטרור ברצועה
שימו לב באלו ביצועים מהקדנציה האחרונה מתפארים חברי הכנסת היוצאים: ראש הממשלה בעצמו, שפעם היה נחשב קפיטליסט, מדגיש בין הישגיו את חוק חינוך חינם מגיל שלוש, ואת חוק רפואת שיניים לילדים בחינם. בנט, כשר הכלכלה מנופף בין השאר בהרחבת ההסכם קיבוצי בענף הניקיון ובהשקעה ב-43 מפעלים בפריפריה. ושר האוצר היוצא שהגיע לכנסת על תקן נציג מעמד הביניים שאף בעיקר להרחיב את השירותים החברתיים שהמדינה מעניקה, בחינוך, בבריאות בדיור וברווחה, ולשם כך אף עמד להעביר תקציב הכולל, גירעון של 39 מיליארד שקלים על חשבון מעמד הביניים אותו בא לייצג.
מה משותף לכלל ה'הישגים'? בכולם מדובר על נציגי ימין שמיישמים מדיניות שמאל כלכלית. אך האם יש פוליטיקאי שיעז להצהיר כי הוא נגד הנשמה ממשלתית למפעלים כושלים על חשבון הציבור? או האם ישנו חבר כנסת שמוכן לומר בפומבי כי תנופת התאגדויות העובדים במשק בשנתיים האחרונות מבשרת אסון עבור שוק העבודה בפרט והמשק בכלל? כמו כן, את מספר חברי הכנסת שמתנגדים להרחבה חסרת התקדים בתקציב החינוך לה אנו עדים בשנים האחרונות ניתן לספור על יד אחת ויישאר עודף.
אבל אי אפשר לבוא בטענות לנבחרי הציבור, אם הם חשים שזה מה שהציבור מצפה מהם. הדת החזקה בישראל היא דת צמצום הפערים, והערך שעומד בראש פירמידת הערכים הוא השוויון. לא הייתה עם זה שום בעיה כל עוד היינו מבינים מה המחיר של זה: שוויון וצמצום פערים כיעד ראשי באים על חשבון שגשוג וחירות:
מדינת רווחה משמעה מיסים גבוהים עבור כולנו, וקפיצה בשכר מינימום פוגעת בעסקים- בעיקר באלו הקטנים. 'יציבות תעסוקתית' בדמות קביעויות והגנות מרחיקות לכת על עובדים, באה על חשבון החדשנות במשק ומונעת תחרות על מקומות העבודה, והשוויון במערכת החינוך הריכוזית מונע מהורים רבים את האפשרות להשקיע ולהשפיע על הדבר החשוב להם מכל- כיצד יתחנכו ילדיהם. ולבסוף- הגנה על תוצרת מקומית משמעה עליה ביוקר המחיה.
אי אפשר גם וגם, ומי שטוען שכן מסמא את עיני הציבור. אמנם אפשר לנסות למצוא איזון בין הערכים השונים, אבל בשביל זה צריך קודם כל להבין שקיימים שני צדדים ביניהם רוצים לאזן ושמדובר במשחק סכום אפס. כיצד ניתן לראות שההבנה הזו כמעט ואינה קיימת בישראל? כי רק פעולות של הרחבה ממשלתית וצמצום פערים מתויגות כמדיניות חברתית.
כמו מושגים רבים בשיח התקשורתי, גם בשיח בכלכלי פועלת מכבסת המילים, וכשם שרק הקורא לוויתורים מרחיקי לכת לאויב נקרא פעיל שלום, כך גם התומך בשוויון כערך עליון ייקרא הוא לבדו פעיל חברתי. לא יעזרו כל הטעונים שמדיניות ריכוזית ממשלתית לצמצום פערים מחשקת את השכבות החלשות ומונעת מהם מוביליות חברתית, ולא תסייע ההיסטוריה שמוכיחה כי רק פעולות המוכוונות לשגשוג וצמיחה משפרות דרמטית את רמת החיים של התושבים, כולל בני השכבות החלשות.
מפלגת 'יש עתיד' שהוקמה ונכנסה
מפלגת המרכז החדשה, בראשות כחלון, מגיעה עם הבטחות חדשות לציבור בניחוח של ימין כלכלי- שבירת מונופולים, קידום תחרות בתקשורת, בבנקאות ובמזון. נותר רק לחכות ולראות האם כחלון ינסה לקדם תחרות כפי שבציע בשוק הסלולר, או שמא גם הוא יעדיף פתרונות קסם קצרי טווח ותועלת על מנת לרצות במהירות את קהל הבוחרים. בניגוד ללפיד, קהל הבוחרים של כחלון יבוא בעיקר מהפריפריה ומהשכבות החלשות, מה שעלול להקשות עליו ליישם מצע כלכלי ימני.
כמתוקנות שבמדינות העולם, הגיע הזמן שגם המפה הפוליטית בישראל תתחלק לימין ושמאל כלכליים ולא רק מדיניים, ושממפלגות הימין לא יתביישו להציג אג'נדה חברתית ברורה. אג'נדה שתדגיש את חירות הפרט ואת צמצום הביורוקרטיה, שתבטיח שוויון הזדמנויות אך לא תכפה שוויון בפועל, שתקטין את עול המיסים ושתתבסס על שוק חופשי מהמדינה ככל האפשר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם