פירוק מונופול הגז: את מי נקבל במקום תשובה?
אחרי כישלון המדינה בניהול משאב הגז ישראל מוכרחה לצמצם נזקים ולוודא שכל חברה שתזכה במכרז תציג מחויבות גבוהה לאינטרס הציבורי
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- בשל המתיחות: חמאס כינס את ארגוני הטרור ברצועה
- "זו טעות לנסות להפוך את משק הגז לתחרותי"
את החטא הקדמון הזה מנסה עתה פרופ' גילה לתקן, אולם ייתכן שמדובר בחזקת מעט מדי, מאוחר מדי. באופן פרדוקסלי, דווקא פירוק מונופול הגז עשוי להוציא מידי ישראל את אחד הנכסים הכלכליים החשובים בתולדות המדינה.
תחילה כדאי להסביר כיצד נולדה אותה החלטה של הממונה ההגבלים, שרבים כינו אותה "היסטורית". הממונה על ההגבלים חשש כי המונופול, שקם בשטחי המים הטריטוריאליים של ישראל על ידי קבוצת דלק של יצחק תשובה וחברת האנרגיה האמריקנית נובל אנרג'י, ינצל את עוצמתו לרעה וירוויח יותר מדי על חשבון תושבי ישראל. בעקבות לחץ ציבורי ניכר, החליט הממונה (באומץ, יש לומר) - לשבור את הכלים, לטרוף את הקלפים ולשנות את כללי המשחק בענף חיפושי הגז בישראל. הממונה קבע למעשה שהמונופול לא יוכל להמשיך להחזיק גם במאגר "תמר" שכבר פותח וגם במאגר "לוויתן" שעדיין לא פותח, אך כמות הגז בו כפולה מזו שבתמר.
אלא שנראה לעתים שאיש לא שאל את עצמו שאלה חשובה אחת: אם נוציא את מאגר "תמר" מידיו של תשובה, מי יתפוס את מקומו?
שוק האנרגיה לא דומה לשוק הסלולר, ויש קושי מהותי להוסיף בו מתחרים רבים, בגלל המספר המוגבל של הבארות וההשקעה הראשונית הנדרשת להפעלתן. אם נסתכל רגע על מה שקורה בשאר העולם, הרי שמבין מדינות אירופה, רק גרמניה ובריטניה נשענות על שווקים מרובי מתחרים, ואילו בשאר המדינות השוק נשלט על ידי מספר מצומצם של חברות גדולות (כך מנתוני מחקר שערכה הנציבות האירופית בשנת 2011). עם זאת, רוב המדינות אכן נמנעות מתלות בספק אחד בלבד.
נחזור לישראל: הפקת הגז הינה עסק יקר שדורש השקעה כלכלית אדירה, ולפי שעה אין מתמודדות ישראליות נוספות המסוגלות לעמוד במשימה. אז אם וכאשר משאב הטבע החשוב והרווחי הזה יעבור לידיים אחרות – האם יהיו אלה ידיים ישראליות? סביר להניח שלא. לפי הערכות, הכנסת מתחרים נוספים משמעותה הכנסת גורמים נוספים מחוץ לישראל בעלי יכולת כלכלית משמעותית להיכנס לפרויקטים של קידוחי גז ונפט.
ומה יקרה אם המשקיעות הפוטנציאליות יהיו חברות ממדינות מתפתחות ובראשן סין, שמשוועת לאנרגיה מצד אחד ומצד שני החברות בה עתירות בהון? סביר להניח שלמשקיעים הסינים, או לכל משקיע זר אחר שיקבל לידיו את הגז הטבעי, לא תהיה רגישות רבה יותר או אינטרס גדול יותר לשמור על הצרכן הישראלי ורווחתו או על הסביבה וניקיונה לעומת יצחק תשובה.
לכן, על המדינה לצמצם נזקים ולוודא שכל חברה שתזכה במכרז להפקת הגז תציג מחויבות גבוהה לאינטרסים ציבוריים, בהם שמירה על הסביבה, שמירה על בטיחות העובדים על האסדה (גם אם הם עובדים זרים) והתנהלות נאותה מול ממשלת ישראל והרשויות. הדברים צריכים להיות מעוגנים לא רק בחוקים אלא גם בתרבות הארגונית שהחברה מביאה עמה.
ויותר מכל, המקרה הזה, צריך
כדאי להזכיר שבימים אלה נרקמות הפרטות נוספות שהממשלה מתגאה בהן, כמו הניהול של עוד משאב טבעי חשוב – המים, על ידי הפרטת מקורות. אין ספק שמונופול הגז שנוצר הוא דוגמה קלאסית לאיך לא עושים את זה נכון, וחבל. מונופול פרטי, אינו טוב יותר ממונופול ממשלתי וכדי שהשוק הפרטי יעשה את שלו צריך לדאוג למנגנונים שיבטיחו תחרותיות, פיזור של הכוח של המתחרים ושמירה על אינטרסים ציבוריים וסביבתיים. כעת נותר לראות כיצד תגיב הממשלה (החצי מתפקדת) ומי יקבל לידיו את החלק שמשאיר תשובה מאחור.
הכותבת היא כלכלנית סביבתית ומנכ"לית חברת המחקר Greeneye
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם