הסדרה "לוד – בין ייאוש לתקווה": מבט מורכב על לוד
אחרי 20 שנה של חוסר יציבות שלטונית בלוד, הצלחתו של ראש העיר הנוכחי חשובה לא רק לאיכות חייהם של התושבים - אלא גם לחיזוק ביטחונם העצמי
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- תרופה חדשה לסוכרת סוג 2 מטפלת גם במשקלו של החולה
- "אני מצטער, הכריחו אותי": הקלטת הסודית של אנשי ישי
העונה הראשונה של הסדרה ליוותה את תחילת תקופת כהונתו של מאיר ניצן, יו"ר הוועדה הקרואה של לוד. ששת פרקי הסדרה הפגישו אז את הצופים עם סדרה של דמויות דומיננטיות בעיר. במגזר היהודי בלטו יאיר רביבו מנכ"ל העירייה ואהרון אטיאס, ממקימי הגרעין התורני, ובמגזר הערבי פאתן א־זינאתי, רכזת האוכלוסייה הערבית בעירייה, והשייח' יוסף אל־באז, אימאם המסגד הגדול בעיר.
במיוחד בלטו דמויותיהם של אטיאס וא־זינאתי שהמחישו את מערכת היחסים בין הגרעין התורני בעיר לאוכלוסייה הערבית. השניים נאלצו אז בעל כורחם לחלוק את מתנ"ס שיקגו בשכונת רמת אשכול המעורבת ליהודים ולערבים. השיח הנוקב אך המכובד שניהלו לאורך פרקי הסדרה, המחיש באופן הטוב ביותר את הקושי לחיות בעיר מעורבת כמו לוד, וגם השאיר את הצופה עם תקווה שבאמצעות מנהיגות מקומית איכותית אפשר להגיע רחוק.
בתחילת העונה השנייה של הסדרה מאיר ניצן מסיים את כהונתו, יאיר רביבו הוא מועמד מוביל לראשות העיר בבחירות המוניציפליות של 2013, ואהרון אטיאס מיועד לתפקיד מנכ"ל העירייה לאחר הבחירות, במקרה שרביבו ינצח. הסדרה מלווה את מערכת הבחירות הסוערת שהתקיימה בעיר, וכללה גם ניסיון התנקשות בעו"ד עבד אזברגה, מועמד בולט של המגזר הערבי למועצת העיר. בהמשך מלווה הסדרה את כניסתם של רביבו לתפקיד ראש העיר ושל אטיאס לתפקיד מנכ"ל העירייה, והתמודדותם עם ההתנגדות והביקורת מצד המגזר הערבי.
יאיר רביבו, שסיים לא מזמן שנה בתפקידו כראש העיר, מתמודד עם סטטיסטיקה מוניציפלית די עגומה. כבר כמעט עשרים שנה שראש עיר נבחר בלוד לא מסיים קדנציה שלמה בתפקידו. שני ראשי ערים הוחלפו על ידי ראשי ועדה קרואה, ומקסים לוי, ראש העיר המיתולוגי של לוד שחזר לעירייה בשנת 2002, נפטר לאחר חמישה חודשים. חוסר היציבות השלטונית הסב לא מעט נזקים לעיר ואת חלקם אפשר לראות בפרקים הראשונים של העונה השנייה.
כך למשל אפשר לראות את אמיל חדד, יו"ר סניף הליכוד בלוד שגם כיהן בעבר כממלא מקום ראש העיר, מנסה לשכנע את שר הפנים גדעון סער לבטל את הבחירות בלוד ולהמשיך את כהונתו של הממונה מאיר ניצן. חדד עשה זאת אף שרביבו, המועמד המוביל בבחירות, היה איש ליכוד שנתמך על ידי ראש הממשלה וכל צמרת הליכוד, כולל שר הפנים. הפנייה של חדד לסער מעידה על חוסר אמון של אנשי לוד במנהיגות המקומית של העיר והיא נזק מובהק של השנים הרבות שבהן הונהגה העיר על ידי ממונים מבחוץ. הצלחה של יאיר רביבו בתפקידו חשובה לא רק לאיכות חייהם היומיומית של תושבי לוד, אלא גם לחיזוק ביטחונם העצמי.
לעומת הרשויות המקומיות, ברוב מוחלט של המועצות האזוריות דווקא נשמרת יציבות שלטונית, בין השאר גם בגלל העובדה שבמועצה אזורית אין נציגי מפלגות אלא נציגים של יישובים, וממילא לראש המועצה גם אין אופוזיציה שתמרר את חייו. ראשי מועצות אזוריות מכהנים בדרך כלל כמה קדנציות ואינם מתקשים להיבחר שוב ושוב לתפקידם, אבל יש גם יוצאות מן הכלל וכזו היא המועצה האזורית אשכול, אחת המועצות המוכרות באזור המכונה 'עוטף עזה'.
מאז שהוקמה המועצה, בראשית שנות החמישים, לא זכה שום ראש מועצה לכהן בה שתי קדנציות רצופות. ראש המועצה הנוכחי חיים ילין הסביר לי פעם שהתופעה נובעת מההרכב של יישובי המועצה ומההיסטוריה שלה. המועצה האזורית מורכבת מ־32 יישובים, מחציתם קיבוצים ומחציתם מושבים. במשך לא מעט שנים לא התקיימו בחירות במועצה. מדי ארבע שנים הקיבוצים בחבל אשכול היו ממליצים על ראש מועצה, והמושבים היו קובעים את זהותו של הסגן. התרבות הפוליטית הזו חלחלה עמוק והשפיעה על התושבים, כך שגם כשכבר החלו להתקיים במועצה בחירות דמוקרטיות, התושבים המשיכו במנהגם להחליף את ראש המועצה שלהם כל ארבע שנים.
מי שהיה אמור לשבור את המסורת היה ילין, שנבחר לראשות המועצה לראשונה בשנת 2007, ולפני כשנתיים נבחר לקדנציה שנייה ברוב מוחץ של 91 אחוז, אבל גם הוא לא יסיים במועצה את הקדנציה השנייה. לפני כשבועיים הכריז על
אחד מתושבי האזור לחש על אוזני שהראש של ילין כבר לא נמצא במועצה אלא בכנסת. תושבי חבל אשכול מצפים עכשיו מילין שכשיהיה בכנסת, ישמיע שם את קולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם