לערוץ 10 קל להאשים את נתניהו בכישלונותיו

הפגיעה בדמוקרטיה היא לא בסגירה של ערוץ 10, אלא בזה שערוץ טלוויזיה יושב על הברכיים ומתחנן בפני הפוליטיקאים שיצילו אותו

תהילה שוורץ אלטשולר | 29/12/2014 16:18 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
למרות כל הרעש, הסיכוי שערוץ 10 ייסגר בזמן מערכת בחירות הוא נמוך. את זאת אפשר לדעת לפי מצעד הפוליטיקאים שרצים לעשות סיבוב על הדם - מירי רגב, בוז'י ולבני, יאיר לפיד, נפתלי בנט, הנשיא ריבלין, זהבה גלאון ועוד. האמת היא שמה שמתרחש הוא טנגו ידוע מראש, שיש בו סיבובים רבים, בין פוליטיקאים וזכייני טלוויזיה. כל ההחלטות על ערוץ 10 לאורך השנים התקבלו בוועדת הכלכלה של הכנסת או במשרד ראש הממשלה, כי כך היה נוח לזכייני הטלוויזיה. על פוליטיקאים אפשר להפעיל לחץ, בייחוד כשמדובר בתקשורת. הפוליטיקאים, מצדם, נהנים להיות בעמדת כוח ולגזור את הקופון. אחרי הכול - הם אינם מלאכים. וזה שורש הרע של סיפור ערוץ 10.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- אפליקציה חדשה לכלבים בלבד
- דוח המבקר: אין סיבות הגיוניות לגובה הארנונה

מנקודת ראות דמוקרטית צריך להגיד בבירור: הפגיעה בדמוקרטיה היא לא בסגירה של ערוץ 10 אלא בזה שערוץ טלוויזיה יושב על הברכיים ומתחנן בפני הפוליטיקאים שיצילו אותו. באותה מידה, הפגיעה היא בכך שערוץ טלוויזיה מחשיך את המסך ומאיים על הפוליטיקאים, בתקופת בחירות, שהם חייבים להציל אותו ולתת לו עכשיו רישיון לעוד חמש עשרה שנים. בלי תנאים.

צריך לזכור שערוץ 10 פועל במרחב של טלוויזיה מסחרית, ועד כמה שזה נשמע מפתיע, יש לו אג'נדה מסחרית ולא רק אג'נדה דמוקרטית של פלורליזם ועיתונות חוקרת. ערוץ 10 מבקש רישיון לשנים ארוכות, לשדר בערוץ ברודקאסט, כזה שיועבר בכבלים ובלוויין ובעידן פלוס. רישיון לברודקאסט הוא מתנה גדולה מהציבור. מי שמקבל אותו חייב להראות הצלחות עבר, איתנות כלכלית וחזון. לערוץ 10 יש חלק מאלה, אבל אין לו משקיע. בהתחשב במצב, הערוץ שינה אסטרטגיה: הוא לא זקוק למשקיע, כי משקיע זה טייקון. במקום זאת הוא יעשה קיצוצים וישדר בעיקר חדשות ואקטואליה, בלי ריאליטי.

הבעיה היא שאנחנו במרחב של חברה שאמורה להציג שורת רווח. לא במלכ"ר שפועל למטרות נאצלות. ואם מדובר רק בחדשות ואקטואליה, הפלטפורמה המתאימה היא ערוץ חדשות בכבלים ובלוויין. כזה שגם ישדר פרסומות וגם יקדיש את כל זמן השידור לתחקירים ולסדר יום. רישיון כזה ערוץ 10 יכול היה לקבל מזמן. אבל הוא לא רוצה, מחשש שיאבד כוח וצופים. כמה נוח להאשים את הרגולטור. ואת שר התקשורת.

נזכיר גם את הפרסומים שלפיהם התורם האנונימי שמוכן לשלם דמי ערבות עבור הערוץ (ממתי מסכימים העיתונאים האקטיביסטים לאנטי-שקיפות שכזאת?) הוא אילן שילוח, שיש לו שליטה כמעט מונופוליסטית בשוק הפרסום ורכש המדיה, ושקשרים בינו לבין ערוץ 10 הם כמעט בעלות צולבת במשמעות הכי בעייתית שלה. שלא תטעו: יש כאן אנשי עסקים. חלקם רוצים לשרוד, חלקם שוחרי טוב, חלקם ציניים. ברור, עם זה, שלא מדובר רק בטיעוני חופש ביטוי.

בכל זאת, אי אפשר להתעלם מהחרדה לפלורליזם בתקשורת. ראשית, כדאי להזכיר ולזכור שערוץ 10 הוא לא רק רביב דרוקר ומתן חודורוב וחברת החדשות המצוינת, אלא 'מעושרות' ותוכניות נחותות אחרות. פעם אחר פעם מגייסים את חברת החדשות כדי לשמש עלה התאנה לכישלונות ניהוליים ואסטרטגיים בתחום הריאליטי. שנית, יש פתרונות. הפתרון שעמד על הפרק לפני מספר חודשים בדמות הצעת חוק של השר גלעד ארדן היה פירוק של ערוץ 2 לשני גופי שידור שיתחרו זה בזה.

כבר אז הייתה הבנה שבשתיקה שלערוץ 10 אין זכות קיום, ואחד מהזכיינים של ערוץ 2 יקנה את חברת החדשות של ערוץ 10 וכך היא כשלעצמה תמשיך להתקיים. נתניהו החליט, בצעד תמוה, להסיר את הצעת החוק מסדר היום. הוא אוהב ערוצים חלשים שמתחננים לעזרה, ככל הנראה. פתרונות אחרים הם התמחרות על המותג 'ערוץ 2', או הפיכת ערוץ 10 לערוץ חדשות בכבלים ובלוויין.

באופן אירוני, סלקום משיקה היום מיזם

טלוויזיה ללא רישיון, על גבי רשת האינטרנט. האינטרנט יוצר אתגרים אדירים עבור המערכת הרגולטורית הקיימת, זו שהביאה אותנו אל עברי פי הפחת של סגירת ערוץ 10. השאלה שיש לשאול היום היא כיצד מבטיחים בעולם החדש שלושה דברים חשובים. האחד, שמירה על מינימום של הגנת צרכנים, כמו סימון תכנים שאינם מיועדים לילדים, הנגשה לבעלי מוגבלויות, התמודדות עם ההטעיה שיש בתוכן שיווקי. השני, דאגה שיהיה מספיק כסף – ציבורי ופרטי – שיבטיח הפקה ישראלית מקורית ובעברית.

אנחנו אוהבים תוכן בעברית, אבל עדיף שהוא יהיה "שטיסל" ו"זגורי אימפריה", ולא ריאליטי. השלישי, הבטחה שמי שמשדר חדשות יחויב בהוגנות ובשקיפות. לא בהכרח אובייקטיביות של מדורת שבט מדומיינת, אלא הבנה ברורה מהי מפת האינטרסים שממסגרת עבורנו את המציאות. בשורה התחתונה צריך לשמור על אינטרסים ציבוריים חשובים, אבל להפחית עד כמה שניתן את מחירי הרגולציה, שבתחום התקשורת, בגלל אופייה המיוחד ונטייתה האובססיבית לסקר את עצמה – מתבררים כגבוהים מאוד.

ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר היא ראש פרויקט "רפורמות במדיה" במכון הישראלי לדמוקרטיה

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

nrg מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

פייסבוק