שישי ישראלי: גם חובשי כיפה צריכים להיעלב
המגזר הדתי, שממהר לזעוק בכל פעם שהוא מזהה ייצוג לא הולם שלו בתקשורת, לא טורח להתערב כשקמפיין חדש מציג קהל שלם בצורה מעוותת. יכול להיות שהוא עסוק מדי בעצמו?
עוד כותרות ב-nrg:
- נתון מטריד: נפגעי תקיפה מינית במשפחה ממעטים להתלונן
- הקרבות של דרעי וישי: העסק של ש"ס נראה אבוד
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
סרטון ובו חלק הארי של ההתבדחות על חשבון המתנחלים הופץ ברשתות החברתיות בשם "אולי הרגע האפל ביותר בתולדות ערוץ שתיים". כדי להגביר את אפקט הזעזוע שעליכם לחוש בעת הצפייה בו כפי שהובהר לכם כבר בכותרת, וכדי שחלילה לא תקבלו רושם פחות מכך, הודבקה לקטע מוזיקת שואה יהודית סטייל-כינורות-רשימת שינדלר.
המדיה כפי שהיא בנויה מקצינה, הומור מקצין, כותרות באתרי חדשות מקצינות (ראו לעיל "אולי הרגע האפל ביותר בתולדות ערוץ שתיים") ולא ניתן לשנות את ההבניה הזאת. ככה העולם הזה עובד.
עם זאת, אני תוהה היכן אותם קולות שהזדעזעו מ"הכפשת ציבור שלם", "ראיה חד ממדית" ואולי גם "הסתה" בעקבות קמפיין "שישי-ישראלי", שעל פי הצהרת העמותה שעומדת מאחוריו "שמה לעצמה כמטרה לקרב לבבות בתוך החברה הישראלית".
המשפחה החילונית מוצגת כריקנית ומפורקת, "הכי אני אוהב בשישי שאף אחד לא מפריע לי". דור מסכים שמגדל דור נוסף של מסכים - "הקסם הזה שכולנו יושבים יחד". שבת בערב יום קשה, אבא קורא המון עיתון, אמא רואה המון סדרות והילדים רבים המון מכות. עד שחלה התפנית בעלילה, טה דאם! מגיע הקידוש, המשפחה הופכת למוארת ובא לציון גואל. מרגש. הרי אין כמו קירוב לבבות.
בואו ננסה לדמיין לרגע מה היה קורה אילו גוף כלשהו היה שם לו למטרה "להוציא את הדתיים מהמחשכים שלהם" ובעזרת קמפיין הסברתי עשוי היטב, היו מוצגים לילות שישי אלטרנטיביים. המשפחה הדתית-חרדית הייתה מוצגת כדוברת יידיש, אם המשפחה הייתה מחלקת אוכל דייסתי כמו בסצנה מבית יתומים בזמן שעשרת ילדיה צווחים והאב שקוע בלימוד גמרא, בתום הארוחה הבנים היו יושבים ונהנים מזיו התורה והבנות היו שוטפות כלים. אתם רואים כבר את הכותרת "אולי הרגע האפל ביותר בתולדות הפרסום"? את מוסיקת השואה אתם שומעים? הו, אני לגמרי כן.
מתי זה קרה שהפכנו להיות כל-כך רגישים כלפי עצמנו, כלומר נטולי חוש הומור וכל-כך אדישים כלפי מגזרים אחרים, כלומר חסרי חוש צדק? משל העגלה הריקה איננו משרת את אלו הטוענים לבקשת ה"אחדות בעם", אנחנו אמורים לסלוד ממנו לפחות באותו האופן שבו אנחנו סולדים מסטראוטיפים תרבותיים אחרים שאנחנו מוצפים בהם.
מכירים את ניסוי הגורילה? (זהירות ספוילר!) נבדקים התבקשו לספור כמה פעמים התמסרו ביניהם בכדור שחקנים לבושי חולצות לבנות, כאשר ברקע התמסרה קבוצה נוספת של לובשי חולצות שחורות. תוך כדי הניסוי, גורילה עוברת בין השחקנים ואף נעמדת במרכז הפריים וכיאה למעמדה מכה על חזה. 50 אחוז מהנסיינים לא הבחינו בגורילה, פשוט כי הם היו עסוקים במטלה שניתנה להם.
רבים מבני הציבור הדתי חונכו לעמוד על המשמר כל העת, להיות דרוכים שכבודם לא יירמס או יחולל חלילה. זה בסדר. אבל מה קורה כאשר גורילה ממגזר אחר נכנסת לנו לפריים ומוצגת בצורה מזלזלת ושטחית? היא נעשית שקופה, מכיוון שאנחנו יותר מדי עסוקים בעצמנו.
כל ניואנס הכי עדין בהתנהגותה של רעות "מסרוגים" נטחן עד דק מעל דפי עלוני השבת המגזרים, כל שאלה תוקפנית לכאורה שבנט נשאל במהלך ראיון נתפסת כמאיימת על עצם זכות קיומו של המגזר כולו, וכן הלאה. אם יש עדיין אנשים שמתרגשים מהייצוגים הסטראוטיפים במדיה, הם צריכים להתרגש כאשר נעשים "ייצוגים לא הולמים" אחרים, למשל כשמציגים באופן עקבי ושיטתי את דמות המזרחי רק כערס (מה? יש מזרחים שהם לא ערסים?) וכן כשמציגים את דמות החילוני כריקני וגס רוח (מה? יש חילונים ערכיים?).
שלא תבינו לא נכון, השבת יקרה לי מאוד, אבל לא
הקמפיין, שעומדים מאחוריו מספר אנשי עסקים לא דתיים והרב חיים דוד קובלסקי מבני ברק, לא מבקש "להחזיר בתשובה" אבל כן מבקש "לגלות לחילונים את האור" או "להשפיע עליהם מהשפע". מילא הם, לי פשוט מפריע שאנחנו למדנו להיות נעלבים ועולבים, נדרסים ודורסניים. הרי אין, אין כמו אחדות העם.
כשהיהדות או ערכיה, הופכים להיות מוצר צריכה כמו קוטג' או מאזדה 6, מבליח אלינו קמפיין כמו "שישי ישראלי". העניין הוא כזה, מעולם הפרסום אין לי שום ציפיות, זה עולם של כסף שעוטף כל רעיון - מכוער או יפה בעטיפה נוצצת. מהלקוחות שלו ומצרכניו יש לי עדיין כמה ציפיות קטנות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם