האסטרטגיה בשמאל – להשאיר את בוחרי הימין בבית
"העיקר לא להצביע לנתניהו" – זו צריכה להיות המטרה של מנהלי הקמפיינים של הרצוג ולבני, כי כעת נתניהו שוב מטפס בעלייה
עוד כותרות ב-nrg:
- לפיד: "הליכוד זרק עלינו מדינה בקריסה"
- ראשי רשויות ליעלון: הכר ברצח אבי בן ציון כפיגוע
-"המאבק בש"ס יחריף. בימים הבאים יפורסמו עוד קלטות"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ברור שבנימין נתניהו יוסיף להוביל את הליכוד במערכת הבחירות הנוכחית, ונתוני הסקרים אף משקפים זאת. עם זאת, עצם העובדה שהפלג הימני יותר בליכוד חושב שיש איזו תועלת בכך שפוליטיקאי המדקלם אמירות חד-ממדיות בנושא ארץ ישראל עדיף להנהגת הליכוד מאשר ראש ממשלה שהוכיח את עצמו במבחן העשייה פעם או שתיים, מלמד על שיקול דעת ברמה נמוכה. דנון לא עמד במערכות המדיניות הביטחוניות והכלכליות שראש הממשלה עמד בהן בהצלחה, ואם יוצג כמנהיג הליכוד המפלגה תתמוסס לכיוון אחוז החסימה. לכן, מה השיקול הרציונלי לתמוך בו להנהגת הליכוד?
המהלך של הפלג הימני בליכוד משפיע בשוליים, אבל בכל זאת עושה זאת. הוא השפיע על הדימוי של המפלגה, ובמקום שהליכוד יהיה מפלגה חזקה החובקת גם את המרכז עם יותר מ-35 מנדטים, הליכוד הוא מפלגה שתומכיה שמחים כאשר היא עולה בהדרגה ומתקרבת כבר ל-25 מנדטים.
אפשר לקבוע כי כל המהלך הכושל של ניסיון ההשתלטות מבפנים של הימין הדתי על הליכוד גרם לאחת התופעות המרתקות אבל גם המדאיגות בבחירות הנוכחיות. במילים פשוטות אומר כי למחרת הבחירות שב-17 במרץ עלול להיווצר מצב שמי שיקבע את זהותו של ראש הממשלה לא יהיה ציבור הבוחרים אלא השלישייה כחלון-ליברמן וכבוד הנשיא ראובן (רובי) ריבלין.
הסקרים האחרונים יותר אופטימיים לליכוד. בניגוד לחלק מהתחזיות, ההפתעה המסתמנת בבחירות היא מכיוון המפלגות היותר גדולות, העבודה-לבני והליכוד. אתמול השתיים היו בשוויון של 24 מנדטים. מצדם, הטוענים לכתר מטעם מפלגת התקשורת, משה כחלון, אביגדור ליברמן ויאיר לפיד מדשדשים מתחת לעשרה מנדטים. מבחינתי זו הפתעה שליברמן נותר יציב על שמונה מנדטים. זאת לא ההתרסקות כפי שמציגים אותה.
אך בכל זאת, למרות שבאופן טבעי יכלה לקום לפי הסקרים של הימים האחרונים ממשלת ימין די יציבה, אין ביטחון בנושא הזה - עובדה שליברמן וכחלון יצרו לעצמם דימוי כאילו הם מסוגלים לחבור לכל המערך השמאלי, כולל מרצ וכמובן החרדים. גוש ימני יכול לצלוח את הלחץ התקשורתי-נשיאותי-פסיכולוגי רק אם הוא נעול ולא ניתן להוציא מתוכו לבנות חבלה.
במצב רגיל, הליכוד, יחד עם הבית היהודי, כחלון, ליברמן והחרדים, היה יכול לבטח את עצמו. יש לו רצפה גבוהה יותר, כי הליכוד והבית היהודי יציבים למדי על ארבעים מנדטים. מנגד, העבודה עם ציפי לבני מבצעת קניבנליזציה למרצ, ובמקום זהבה גלאון הייתי חושש מאוד שככל שמועד הבחירות יתקרב מרצ תרד מתחת לאחוז החסימה.
בשלב זה של הקמפיין אנו רואים דינמיקה שמזכירה את 2009. אז קדימה של לבני רצה כתף אל כתף עם נתניהו והליכוד, ועל קו המטרה היא אפילו הקדימה אותו כשקיבלה 28 מול 27 מנדטים. שתי המפלגות עולות עכשיו בצורה דומה. לבני ויצחק (בוז'י) הרצוג יאספו עוד קולות – בעיקר ממרצ ומלפיד. לליכוד יש יותר מקורות לצבירות קולות – מליברמן, מכחלון, מהבית היהודי ומהפיגוע הפוליטי הזה שנקרא ש"ס. בנוסף, נתניהו צריך לקוות שהציבור הימני, שמכיל כ-50 אחוז מאלה המזדהים עמו אידיאולוגית, יעדיף התלכדות במפלגה אחת כדי להבטיח את ראשות הממשלה. כי כרגע, בהחלט קיימת אפשרות שקולות אנשי ימין ירפדו איזה הרכב כלשהו של ממשלת הרצוג-מרכז - וכאמור, תוצאה כזאת תתאפשר אם הבוחרים יוותרו על המנדט שיש להם להכריע בנושא ראשות הממשלה ויעבירו את היכולת הזאת למנהיגים פוליטיים שרחוקים מאמון הציבור.
מכיוון שהאסטרטגים של מפלגות השמאל והמרכז חזקים יותר – ולא בגלל שהם מתוחכמים יותר אלא משום שהם עומדים על גבעה גבוהה יותר, קרי התקשורת - נתניהו צריך לתמרן את כוחותיו להסתערות בעלייה.
גם כאן, אחרי קרוב לעשרים שנות רצח אופי נגד נתניהו, ניכרות השפעות בימין, ובייחוד בימין הדתי. זו הייתה האסטרטגיה של ברק אובמה נגד מיט רומני ב-2012: להשאיר את מצביעי רומני הפוטנציאלים בבית על ידי הפצת תעמולה שמציגה את יריבו כעשיר מנותק שלא אכפת לו ממחצית האוכלוסייה האמריקנית והוא אף לא משלם מסים. הצווארון הכחול-לבן, הנוטה לתמוך ברפובליקאים, מאס ברומני אבל לא הצביע לאובמה. זה הספיק לנשיא לנצח עם פחות קולות ממה שג'ון מקיין השיג כאשר הפסיד ארבע שנים קודם.
כרגע מצבו של הליכוד לא רע, הוא בעלייה איטית. אבל אותם בוחרים שבידם להכריע את עתידה הביטחוני והכלכלי של המדינה היהודית עדיין יושבים על הגדר - כלומר הם מתפקדים בסקרים אצל ליברמן וכחלון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם