בין אמנות לציונות ובין רונן שובל למכללת ספיר

התערוכה שנפתחה במכללת ספיר היא אחד הביטויים האחרונים לחופש הביטוי בישראל. חופש שפוליטיקאים כמו רונן שובל רוצים לבטל בשם הציונות שלהם

אמיר חצרוני | 31/12/2014 10:58

בויכוח שהתלהט השבוע בין מכללת ספיר לרונן שובל, שחותר להיות חבר כנסת מטעם הבית היהודי, קל לזהות מי משמיע קול נואש של דמוקרטיה ומי רוצה לסתום לקול הזה את הפה. מצד אחד, מכללה פריפריאלית על גבול עזה, שרק בדרך נס הצליחה לשרוד עשור של פצמ"רים, פותחת גלריה וכנגד כל הסיכויים מצליחה לשכנע את מיטב האמנים להציג יצירות מרגיזות וחדשניות למרות ציפיות הסטודנטים שהאמנות תלטף להם את האגו ולא תבעט במעיים.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- מסתמן: כתב אישום יוגש נגד פואד
- כך פעל תרגיל העוקץ נגד קשישים ברחבי הארץ

מהצד השני, עומד פוליטיקאי מקושר; דוקטור לפילוסופיה אשר קורא לספרו בשם הצנוע "כוכב מישראל" ומציג את עצמו כהוגה דעות פורץ דרך. אותו דוקטור טוען השכם והערב כי הוא מופלה לרעה רק בשל עמדותיו הימניות, למרות שכבר בגיל צעיר התברג לעמדות בכירות בהסתדרות הציונית ובסוכנות ואו-טו-טו הוא בכנסת.

הוא גם מספר בבדיחות הדעת שנישואין חד מיניים זה אמנם לא אידיאל משפחתי אבל רק חצי צרה, ולא מסתיר את כוונותיו (אותן החל ליישם עוד בהיותו סטודנט) לפטר, לסתום את הפה או לפחות לחתוך את המשכורת לכל אמן, מרצה, או עובד מדינה שיעז להעלות על הדעת בקול רם כי הציונות אולי הגיעה לסוף דרכה.

השנה האחרונה היתה שנה רעה מאוד לחופש הביטוי. כמעט בכל תחום הזכות לומר את דעתך, כאשר מדובר בדעת מיעוט ובעיקר – גם אם לא רק - אם היא מהאגף הלא ציוני, ספגה מכה. חנין זועבי, נבחרת ציבור לגיטימית אף כי לא אהודה במיוחד על הציבור היהודי, הושעתה לחצי שנה מישיבות הכנסת. איסרה גרא, פסיכולוגית ערביה שעבדה בעריית לוד וכנראה לא מצביעה לליכוד או לבית היהודי, פוטרה רק בגלל שלא הצטרפה למקהלת האבלים על מותם על חייליי צה"ל במלחמה האחרונה בעזה.

בזירה האקדמית סטודנטים נענשו או לפחות הוזמנו לדין משמעתי במכללת הדסה ואפילו בטכניון לאחר שהביעו עמדות אשר מתנגדות למבצע "צוק איתן". אוניברסיטת אריאל הגדילה לעשות והוציאה הוראה אשר אוסרת על המרצים והתלמידים להביע עמדות אנטי-ציוניות.

בכל המקרים הללו בית המשפט לא הזדרז להבהיר שהיוזמות להיפטר מפוליטיקאים, עובדים וסטודנטים לא פטריוטיים נוגדות את החוק לשוויון הזדמנויות בתעסוקה ואת חוק זכויות הסטודנט (למרות שהן סותרות אותם – ועוד איך), וגם הציבור הרחב לא יצא לרחובות כדי להציל את הדמוקרטיה. הרחובות דווקא התמלאו באריות של הצל, שהבטיחו לעשות פוגרום במי שיחלוק על הרעיון שכל הכבוד לצה"ל.

על רקע זה, התערוכה שנפתחת

עכשיו במכללת ספיר היא בגדר נס, התלונה שהגיש רונן שובל נגד המכללה הדרומית היא בגדר הצפוי, וההבטחה שלו שתערוכות כאלה לא יוצגו בעתיד היא נבואה שתגשים את עצמה – אם אכן שובל ודומיו ייבחרו לכנסת בהמוניהם.

לכאורה, מתבקש היה כאן דיון על משמעות היצירות השנויות במחלוקת, דיון שיתעמק בהבדלים שבין כתובת אירונית ("בדם ואש נפדה את פלסתין") המשובצת בחמסה ותלויה בתערוכת אמנות לאותו טקסט כאשר הוא נאמר על ידי מפקד בצבא בתור פקודה לחיילים. אבל הדיון הזה חסר ערך כאשר מנקודת מבטו של הימין בקבוק מולוטוב שמוצב במוזיאון לאמנות מודרנית זהה לבקבוק מולוטוב אשר נזרק על חיילינו או מתנחלינו.

אי אפשר לדבר על אמנות עם מי שהאמנות בשבילם – במקרה הטוב – רק דרך להגשים את הציונות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו