הצטרפותו של טרכטנברג לפוליטיקה היא צעד נכון

כניסתו של פרופסור מנואל טרכטנברג למפלגת העבודה, מעידה על שינוי מבורך. ישראל זקוקה למועמדים שנוטשים חיים נוחים וקריירה מתגמלת למען טובת הכלל

אמיר קוטלר | 1/1/2015 18:37 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
מנואל טרכטנברג הוצג השבוע במסיבת עיתונאים עם הצטרפותו לרשימת מפלגת העבודה. טרכטנברג מוכר היטב לכולנו, בעיקר לאור עמידתו האיתנה בראש "וועדת טרכטנברג" אשר מונתה בעקבות מחאת יוקר המחייה ("מחאת האוהלים", אם תרצו) אי שם בקיץ 2011.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- הרב מאזוז לדרעי: לא הדלפנו, למה התפטרת?
- מזעזע: כך נראות חגיגות היובל של תנועת פתח'

טרכטנברג החרוץ וחברי הוועדה הגישו את המלצותיהם במהירות מפתיעה, רעיונותיהם אומצו ואושרו על ידי הממשלה, אך לצער כולנו עיקר המלצותיהם לא יושם עד ימינו אנו.

כיו"ר הוועדה, ביקש טרכטנברג מאזרחי המדינה להציע הצעות ולהעלות רעיונות לשיפור מצבנו כעם וכמדינה. הפרופסור, יליד ארגנטינה, הפגין במסקנותיו רגישות חברתית נדירה ואכפתיות כלפי ציבורים רבים. באומץ רב, וללא חשש, הפך כל אבן, במטרה לבחון את סוגיית יוקר המחייה לעומק: בחן בפינצטה את מדיניות המיסוי בישראל (שיעורי המס השולי, עדכון מדרגות המס, מס על רווחי הון, מס חברות, נקודות זיכוי לאבות, מס ההכנסה השלילי לאימהות עובדות ועוד) ואת נושא המכסים (לרבות את הבלו על הדלק ואת המכסים על מוצרי מזון מיובאים).

טרכטנברג והועדה בחנו את תפיסת החינוך בישראל (את נושא חוק חינוך חובה חינם לגילאי 3-4, את יום הלימודים הארוך, אפילו את הפחתת נטל תשלומי ההורים ברכישת ספרי לימוד). יו"ר הוועדה לא הזניח במסקנותיו וסקר גם את ענייני הדיור הכואבים, הריכוזיות במשק, התחבורה הציבורית, הגברת התחרות ועוד.

הצטרפותו של טרכטנברג, איש הרווארד ופרופסור מוערך, לפוליטיקה הישראלית, בין אם לשמאל, לימין או למרכז, היא עניין מבורך. רובנו, המסתייגים מהמקצוע "פוליטיקאי" ו...מרוב הפוליטיקאים, בוודאי ימצא נחמה כאשר אדם בשיעור קומה שכזה, מוכן לעזוב את תפקידיו הנוחים, כיועץ בכיר או כיו"ר ועדות, ונכנס לביצת העשייה הציבורית, כאשר טובת הכלל מונחת לנגד עיניו.

עצה קטנה ליצחק הרצוג, אשר חתום
על תהליך המעבר של טרכטנברג לפוליטיקה הישראלית: אין ספק כי מדובר בהישג פוליטי מרשים (אשר, אגב, נוצל, במלוא הדרו, בתקשורת הישראלית) אך קח בחשבון כי מוקדם עדיין להעריך את כוחו האלקטורלי של מר טרכטנברג מול הציבור שיגיע לקלפי במרץ הקרוב.

באותה נשימה ממש, נכון יהיה גם להמתין, או לפחות להצניע, את ההכרזות על מינויו הקרוב של טרכטנברג לתפקיד שר האוצר הבא, באם יקבל מר הרצוג את הזכות להרכיב את הממשלה הבאה. מר טרכטנברג יכול לתרום לעם היושב בציון גם מספסלי הח"כים, גם באם יתמנה לראשות ועדה כלכלית, או אפילו ייהנה מתפקיד מיניסטריאלי במשרד אחר.

זכור, מר הרצוג: זה יראה מוזר מאד לציבור הישראלי באם תפר את הבטחתך הציבורית והתקשורתית למינוי טרכטנברג לשר האוצר, משיקולים פוליטיים, קואליציוניים או אחרים. אי קיומה של ההצהרה גם עלול, בעתיד הלא רחוק, להפוך לאקט שאינו מכובד גם כלפי מר טרכטנברג. אני משוכנע כי מר הרצוג לא היה רוצה שסיפור פרופסור אוריאל רייכמן, מועמדה של מפלגת קדימה לתפקיד שר החינוך, יחזור על עצמו. אז, כזכור, חזר מר רייכמן לקריירה האקדמית - ניהולית שלו, כאשר תפקיד שר החינוך, ניתן לשותפה קואליציונית אחרת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אמיר קוטלר

צילום:

הכותב הוא יו"ר קבוצת GRsee ייעוץ

לכל הטורים של אמיר קוטלר

פייסבוק