מי תוקע את הפאזל?

הדשדוש שלה 'כולנו' בסקרים מלמד שרוב אזרחי ישראל מאסו במפלגות טרנד שתוחלת החיים שלהן קצרה להכאיב

אורלי גולדקלנג | 2/1/2015 10:31 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות:
עוד לפני שהספקנו ללקק את הפצעים מהרפתקת יש עתיד, כבר פרצה לעולמנו הפוליטי כולנו בראשות משה כחלון, ובהובלתם של עוד כמה נעלמים שהולכים ונחשפים לאטם. העובדה שלרובנו אין כל מושג מי האנשים שירכיבו את הרשימה לא מפריעה למיטב נסקרינו לשקול ברצינות להצביע לאיש, כמקובל במפלגות טרנד שזוכות לאהדה ראשונית נאה אשר מזניקה אזרחים עלומי שם מאנונימיות גמורה היישר אל בית המחוקקים.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 הכוח שרוצים המצביעים לתת ליושב ראש המפלגה מתורגם לשבעה או תשעה מושבים קריטיים בכנסת, שבאופן מסורתי מצליחים במוקדם או במאוחר להביך היטב את מצביעיהם, ובתוכם גם את יושב הראש עצמו. ככה זה באהבה ממבט ראשון - העיוורון מסתיר את הגונן שגבים למיניהם.

כמה שמות בכל זאת התחילו להיקשר ברשימתו של כחלון, אולם גם הם לא בהכרח מבשרי טובות: האלוף בדימוס יואב גלנט מצליח לעורר אי נוחות גם בקרב אוהדי כחלון. האיש שנאלץ לוותר על ניהול הצבא בשל חשד לניהול קרקעות לא תקין עובר בכולנו הלבנת קורות חיים מהירה מדי. מישהו פה מתכנן על חשבוננו סיבוב נוסף של "מי שלא רצה אותו כרמטכ"ל, יקבל אותו כשר ביטחון". את השלב הבא כולנו עוד זוכרים.

יושב ראש העוני רב הזכויות אלי אלאלוף מתחבר טוב יותר לאידיאולוגיה של כולנו מהאיש והאחוזה שבעמיקם, אבל כשהוא נהנה ממשכורת חודשית של 72 אלף שקלים, קשה לומר שהוא נציגו האותנטי של העם הכורע תחת עול השכר הממוצע במשק - בטח שלא של אלה שכורעים תחת עול שכר המינימום, שדווקא אותם המפלגה מתיימרת לייצג.

חודשיים שלמים של מערכת בחירות עוד לפנינו, וסיסמת הבחירות של כחלון שתיחשף בשבוע הקרוב, כמו גם חשיפת שאר שמות המועמדים, עשויים להביא לתנודות נוספות. עם זאת, נראה שכולנו לא מצליחה להמריא אל מעל לעשרה מנדטים. הדשדוש שלה במקום מלמד שרוב אזרחי ישראל מאסו במפלגות טרנד שתוחלת החיים שלהן קצרה להכאיב. אלה המפלגות שיכריעו מי יהיה ראש הממשלה הבא, מה שלא יפריע להן לפעול כאופוזיציה לוחמת בתוך אותה ממשלה עצמה. זו דרכן המעוותת להאמין שהן מייצגות את הציבור ששלח אותן, ועל הדרך שולחות את כולנו פעם אחר פעם לסיבוב בחירות מוקדם ומתיש.

ריבוי המפלגות הקטנות שכל בשורתן
הוא איש כריזמטי אחד הן אלה שיהיו האחראיות הישירות לאימפוטנציה הממשלית, כפי שכינתה זאת יושבת ראש התנועה - אותה אחת שהקפידה להקים מפלגות מחשקות חדשות בכל פעם שתוצאות הבחירות הפנימיות במפלגת האם שלה לא נראו לה.

להבדיל מיאיר לפיד, כחלון מצליח לחלחל לשכבות משמעותיות יותר בקרב הבוחרים, והוא כמובן בעל עבר פוליטי משמעותי יותר. ובכל זאת, אגדת המהפך הסלולרי לא מצליחה להחזיק לבדה מצע מפלגתי שלם. מי שמתיימר לעמוד בראש מפלגה ומציג את עצמו כחלופה שלטונית לא יכול לדבר למגזר אחד בלבד ולא להתרכז רק בסוגיה אחת, בוערת ככל שתהיה.

הוא צריך להציע את עצמו כמי שמסוגל לנהל מדינה על כל אגפיה – ביטחון, כלכלה, חברה, תרבות, רפואה ומדע ועוד. את כל אלה ראוי היה כחלון לעשות בתוך ביתו הפוליטי, ולהוביל לשינוי משם. במקום, בקרוב הוא יהיה עוד אחת מיותר מדי חתיכות הפאזל הממשלתי שתקועות לראש הממשלה בגרון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''דעות''

פייסבוק