שביל התנ"ך המשותף
לידתו של מיזם '929', המזמין ישראלים מכל גווני החברה לקרוא בפרקי ספרי הקודש, הציבה לה מטרה לכבד את כל החלקים השונים בעם ואף לאמץ לעצמה שיטות מיוחדות לצורך כך
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- גנץ הודיע שהוא תומך בוינטר: "מאמין לעופר"
- "לא להגיש כתב אישום נגד יוצר ג'נין ג'נין"
נקודת המוצא היא שאנו לא באים אל החברה הישראלית בסגנון של "העגלה המלאה", המזמינה את "העגלה הריקה" להגיע אליה לשבת. ההתניה לסלילת השביל הגדול הזה הציבה כעיקרון מכונן את היחס המכבד ליצירה הבאה מכל חלקי החברה - אנשי תרבות חופשיים לצד אנשים היוצרים מתוך חווית כניסה אל הקודש. לאחר אינספור דיוקים התגבש צוות מקצועי שאינו שייך לשום מגזר. המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח) אימץ את המיזם, והפך להיות נמל הבית שלו. בזכות העובדה שהמיזם נטול צבע מפלגתי או דתי החליט שר החינוך (דאז), הרב שי פירון, לתקצב את '929' לטובת כל אזרחי ישראל, ובראשם מערכת החינוך.
כל מי שנכנס לאתר של '929' מבין שמדובר באחד המיזמים הגדולים שנעשו במרחב החיים הישראליים במגמה להחזיר את התנ"ך למעמדו הראשי כמייצר ומייצב זהות. כבר עתה, פחות משבועיים באוויר עולם, אנו עדים לתנועה של מאות אלפי ישראלים הנכנסים לפרקי היום ומעשירים את זמנם בקריאת פרקי תנ"ך. כמו בכל מפעל גדול, היציאה לדרך מלוּוה בצורך לתיקונים ולאיזונים, ואנו קשובים מאוד להערות ולהצעות הבאות מהשטח.
במשך כשנתיים עברתי בין אנשים שיש להם חלק בהנעת הרוח הישראלית, מכל קצוות החברה: אנשי שפלה והר, אנשי מרכז ופריפריה, אנשים השונים זה מזה בהשקפות עולם ביחס לערכי החברה והדת מקצה לקצה. את כולם הזמנתי ליטול
במפגשים עם הציבור התורני עלתה פעם אחר פעם השאלה של מהות השיתוף בין ציבור המאמין בתורה מן השמיים לבין ציבור המאמין שהתורה היא יצירה אנושית ולא דבר א-לוהים. שאלה זו כרוכה גם בשאלת ההתמודדות של הציבור הדתי עם תרבויות העולם, והיא מצריכה עיון נפרד.
אפרוס כאן בקצרה את עיקרי הדברים: חיינו נעים בניווט עדין בין שתי מפות דרכים ובשני מקצבים - לוח יהודי ולוח אזרחי, שנת 2015 פורצת לתוך שנת התשע"ה. רובם ככולם של קוראי המאמר הזה, מעל דפי העיתון הזה, מעודדים את ההתערות של היהודי בסביבתו התרבותית, ובתוך כך גם מאמצים אורח חיים המושתת על שילוב בין שתי המפות הללו. בשולחנות שבת יכולים להישמע זה לצד זה דברי חסידות והגות ציונית, זמירות של שבת מעורבות בשירי ארץ ישראל ישנה וטובה. ארון הספרים שלנו מכיל את כל הישגי הרוח שהשיגה האנושות בכל התקופות.
בשונה מהנעשה בבית, מבקשת מערכת החינוך הדתי, שפועלת בתוך מרחב החיים האזרחי, לכוונן את המטרונום הפנימי של חניכיה ולהגביר את דיוקו, להקשיב לדופק החיים היהודי ולהתמקד בו. המחנך הדתי יודע שרוב תלמידיו מכירים מביתם ומסביבתם הטבעית את המפה המשלבת, אך במודע בוחר לטפח את הקשב ללוח האינטימי של העם ששרד את כל ההיסטוריה בזכות העקשנות הדייקנית הזו.
גם בתוך המערכת הזו ישנם אלה המבקשים לבצר עוד את נפש היהודי ולשלול מכול וכול את השימוש בעושר היצירה והרוח שאינם יונקים באופן ישיר ממסורת ישראל. לשיטתם, הישראליות המתחדשת במאה השנים האחרונות צריכה להיטהר ולסלק מעליה את שכבות היצירה האנושית שצמחו וגבהו מתוך רוח האדם שאינו יהודי. ציבור זה, שבעבר היה חרדי והיום נמצא גם בקרב החברה הלאומית, מבקש לייצר סוג של "תיבת נוח" השטה על פני המים של תרבות חול גועשת.
בסופו של יום עמדה וסייעה לי
את השורות הללו אני כותב לקראת מלאת שלשים לאבי מורי, שהיה מאלה שידעו לנווט את חייהם בשני הלוחות גם יחד. אני מלא התרגשות עם צאת מיזם '929', לאור עולם ומלא תפילה שנשכיל להוביל את כלל ישראל בשבילי התנ"ך, ליצירת שפה משתפת המכבדת את השונות ומגביהה את הרוח של החברה הישראלית המחפשת את דרכה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם