קריאתו של הרב אליהו מסכנת את לוחמי גבעתי
אין חולק על גדלותו של הרב בתורה אבל בהחלט ניתן להטיל ספק בהשכלתו המשפטית ובבקיאותו בדיני השיפוט הצבאי. בקריאתו לא לשתף פעולה עם החוקרים הוא אולי מבקש להקל עליהם אבל בפועל הוא רק מסבך אותם יותר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אין חולק על גדלותו של הרב בתורה אבל בהחלט ניתן להטיל ספק בהשכלתו המשפטית ובבקיאותו בדיני השיפוט הצבאי. ממש כמו שניתן להטיל ספק במידת האחריות שהוא מגלה בקריאה הזו. לו היה מסתפק בקריאה לפרקליטות להימנע מחקירה כזו, שאף לדעתי היא מבישה ותבוסתנית, ניחא.
הייתי אף מצטרף אליו בקריאה זו אבל קביעה פסקנית שאינה משתמעת לשתי פנים, שמישהו עוד עלול בטעות לייחס לה "דעת תורה" חלילה, שעליהם לשתוק, זו עצת אחיתופל העלולה להזיק לאותם קצינים מאשר להועיל. נכון הוא שזכות השתיקה עומדת לכל אדם במדינת ישראל אלא שעד היום, בודדים הם המקרים שבהם הצילה השתיקה נאשם מהרשעה ואדרבא, האמת עומדת לצד הלוחמים ובמקרה הזה "שתיקה כהודאה דמיא".
הרב אליהו, שבעבר כבר נאלץ להתנצל ולהבהיר את "שליפותיו" המקוממות כאשר ביקש לגיטימציה להתמנות לשררה רבנית כלשהי, היה יכול להסתפק בהמלצה ללוחמים לברר את האפשרויות המשפטיות העומדות לפניהם ולא לחרוץ משפט ולעוץ עצות שאין בהם הגיון וחכמה. דומה שהפעם חרג הרב ממושאי התקפתו הסטנדרטיים, דהיינו ערבים, חילונים, שמאלנים, שופטים, ואפילו רבנים החולקים על דעתו. היעד להשתלחותו התורנית (לא תרתי משמע) היא מדינת ישראל הריבונית וצבא ההגנה לישראל. כאילו מדובר בחיילים יהודים, קנטוניסטים, המשרתים בצבא הצאר ניקולאי הראשון.
חיילי גבעתי עוברים תקופה קשה, ללא ספק. גם אני סבור שהעמדת לוחמים לדין היא מעשה בל ייעשה. איני מקבל את הטענה כי שפיטתם תנקה אותם מהמשפט הבינלאומי שם הם עלולים להיות מואשמים בפשעי מלחמה. נכון הוא שהחוק הבינלאומי קובע שאם מתבצע תחקיר על ידי הצבא או המדינה בעצמם, אין מקום למשפט בבית הדין הבינלאומי בהאג אבל הרי אין מדובר כאן בחקירת מקרה של פגיעה מכוונת באזרחים חפים מפשע או במעשי ביזה על-ידי החיילים.
ההקלטות שפורסמו מעידות כי החטיבה פעלה בדיוק כמו שצריך בעת שהתעורר חשש לחטיפת חייל. כל הטענות על חוסר מידתיות במכת האש שהונחתה ברפיח - מקומן בתחקיר הצה"לי, שגם הוא אמור לספק את המענה. שום צבא בעולם, לא האמריקני, לא הבריטי או השוויצרי, לא חוקר את קציניו בצורה כזו. קשה לי לדמיין את אותם קצינים נחקרים, יוצאים אחרי כן למלחמה בידיעה שהאויב המסוכן ביותר אינו נמצא מולם, במנהרות או בחפירות אלא דווקא מאחוריהם, אצלם בבית.
אבל מכאן ועד קריאתו של הרב לשתוק, הדרך ארוכה כמו מהציונות ועד הפוסט-ציונות. הוא אולי מבקש להקל עליהם אבל בפועל הוא רק מסבך אותם יותר.
מידת האמון שהרב אליהו רוחש למערכת המשפט הישראלית ידועה, עוד מהימים שבהם ביקשה זו למנוע ממנו מלהתמודד בבחירות למשרות רבנות ממלכתית בשל התבטאויותיו השנויות במחלוקת. גם במאמר הנ"ל הרב מגלה מה הוא חושב על מערכת המשפט במדינת ישראל, ("רקובה מוסרית", "לא חוקית", הוא כותב). אלא שדווקא משום החשש לנגיעה אישית, היה על הרב להימנע מלהשמיע את הדברים. חז"ל כבר הזהירו את החכמים להיזהר בדבריהם. תמיד יהיה טיפש אחד או שניים שעלולים לשמוע להם.
בדברים אלה הוכיח הרב אליהו כי צודקים אלה שמנעו ממנו תפקידי הנהגה רבניים בכירים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם