לא סוגרים מדינה בגלל שלג או פיגועים
כל יום שבו מושבת אזור ההר, שמהווה פחות או יותר שליש מהמשק הישראלי, עולה לנו כחצי מיליארד שקלים. באופן דומה לא מוותרים על שלום בגלל אירוע טרור
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- צרפת: 12 הרוגים בפיגוע נגד המגזין שלעג למוחמד
- זה סופי: גל שלג נוסף יגיע ביום בשישי
את האירופאים זה משעשע. כדי להבין למה, אציין שאני כותב את המאמר מקרקוב שבפולין. הטמפרטורה בחוץ עומדת על מינוס שתים עשרה מעלות - חמש מעלות פחות מהטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה אי פעם בירושלים - לפני תשעים ושמונה שנים. בכל זאת, אף פולני לא מציע לסגור את בתי הספר, לחסום את הכבישים, לנעול את החנויות, ולהושיב את התושבים בבתים עד שהטמפרטורה תטפס מעל לאפס.
הפולנים אינם יוצאי דופן. מי שמכיר את ברטיסלבה, בירת סלובקיה, יודע שהעלייה מהדנובה לעיר העתיקה תלולה הרבה יותר מהסרפנטינות בכביש אחד בכניסה לירושלים ושהסיכוי לקרח על הכביש גבוה יותר – ועדיין הסלובקים לא חוסמים הגישה לבירתם בחורף. גם השוודים לא סוגרים את הכבישים שמובילים משטוקהולם צפונה כשיורד שלג, למרות ששלג שוודי כבד מסוכן לתנועה הרבה יותר משלג ישראלי קל.
אתמול נהגתי באוטוסטראדה צ'כית צבועה בלבן. בהתחלה זה קצת מפחיד, אבל אחרי שיעור או שניים אצל מורה לנהיגה שמתמחה בנהיגת חורף מתרגלים.
האירופאים יודעים שלא ניתן לחיות חיים נטולי סיכונים בחורף, אך הם גם מבינים שמחיר הביטחון, אשר כרוך בעצירה מוחלטת של החיים כל אימת שהטרמומטר מצביע על טמפרטורה שבה מים הופכים לקרח, גבוה מידי. האירופאים לוקחים בחשבון שפה ושם בחורף מכוניות יתנגשו בגלל קרח על הכביש, אנשים יתחלקו ברחוב וישברו יד או רגל, ובמקרים נדירים אפילו ימותו מקור בדרכם לעבודה - אבל זה עדיף על להושיב את כולם בבית עם תנורים ולהפסיד מיליארדים של יורו בגלל משק מושבת. ישנם סיכונים שחייבים לקחת, אם רוצים לשמור על רמת חיים של המאה העשרים ואחת ולא לחזור לימי הביניים.
המדיניות הישראלית שמשביתה את הלימודים (ודה-פקטו גם את מקומות העבודה, העסקים, השירותים והבילויים) בכל יישוב שיש סיכוי שירדו בו כמה פתיתי שלג מייצגת גישה הפוכה מזו של האירופאים – גישה שמבקשת להעניק לאזרחי ישראל מקסימום בטחון בלי להתחשב במחיר. זה יכול היה להיות אידיאלי, אילו לא היינו צריכים לשלם את המחיר הכבד מכיסנו.
כל יום שבו מושבת אזור ההר, שמהווה פחות
עד כאן מזג האוויר, אבל הדיון חורג מעבר לטמפרטורה ולמשקעים, כי ראש ממשלה שמתעקש לקחת מינימום סיכונים בשלג, יהיה המחיר אשר יהיה, נוקט מדיניות דומה גם בענייני חוץ ובטחון ומזהיר שאסור בשום פנים ואופן לסגת תמורת שלום, כי נסיגה עלולה להביא טילים על תל-אביב וקסאמים על פתח-תקווה. גם בהנחה שהאיום הזה ממשי, ואפילו אם מתעלמים מהעובדה שהרקטות כבר הגיעו לגוש דן ויורטו על ידי כיפת ברזל – האם לא שווה לקחת את הסיכון?
בשנים היפות של אוסלו, שמוצגות כ"הוכחה" מדוע לא לוותר על שטחים, אמנם התפוצצו שלושה אוטובוסים בתוך הקו הירוק, אך המשק צמח בשבעה אחוזים לשנה, נפסק החרם הכלכלי על ישראל, ולראשונה יכולנו לנסוע לחו"ל בלי לשלם מס נסיעות, לקנות מכוניות יפאניות שאינן סובארו, ולשתות קפוצ'ינו אמיתי שלא מיוצר מאבקה של קפה נמס עלית. אולי בכל זאת שווה לקחת סיכון מינימאלי בשביל לחיות יותר טוב?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם