כשצרפת מפחדת לקרוא לאויב בשמו
צמד המילים "אסלאם רדיקלי" בקושי נאמר בדיווחים על הטרור בפריז. לא רוצים לקרוא לילד בשמו. גם הקורבן זוכה לשם חדש - לא רצחו את האיש עם המשקפיים העגולים, רצחו את חופש הביטוי
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- חי: הולנד ונתניהו בטקס הזיכרון בבית הכנסת בפריז
- זה פריימריז לבית היהודי או פתיחת סניף איקאה?
אני פותחת אתר חדשות בצרפתית. מראיינים שם עד ראייה לטבח. לא מראים את פניו, שמא ינקמו בו אותם אנשים האלרגיים לחוצפה. אחר כך מראים וידאו שצולם מאחד הגגות. רואים את שני המחבלים מתקרבים לשוטר פצוע, שרוע על הכביש, שכנראה מתחנן על נפשו. נדע מאוחר יותר שקוראים לו אחמד, לשוטר. ואז באה הצעקה המשחררת: באנו לנקום את הנביא מוחמד!
ובאולפני הטלוויזיה בצרפת, נזהרים מאוד: "כפי שאתם שומעים, שני התוקפים (אין מחבלים בצרפת, אלא אם כן הם שייכים לימין הקיצוני) צעקו שהם באו לנקום את הנביא". איזה נביא? טוב ששאלתם. לא אומרים איזה נביא. אין צורך. הרי יש רק נביא אחד שהוא תקין-פוליטית בארץ הדוגלת בחילון מוחלט.
לאורך כל הדיווחים, צמד המילים "אסלאם רדיקלי" בקושי נאמר. לא רוצים לקרוא לילד בשמו. לא רוצים לקרוא לאויב בשמו. גם הקורבן זוכה לשם חדש: לא רצחו את האיש עם המשקפיים העגולים והמבט הטוב בעיניים. רצחו את חופש הביטוי.
ואז זה מתחיל. כולם צועקים בקול גדול: "אני שארלי". אותו שארלי שנלחם נגד כל העולם על הזכות לפרסם קריקטורות פרובוקטיביות של הנביא
אז פתאום כולם שארלי. האמנם? כמה מוכנים להמשיך את מלחמתו של שארלי? כמה הבינו על מה הוא נלחם בכלל? כמה רוצים באמת להגן על חופש הביטוי? כמה מוכנים לפרסם את אותן הקריקטורות? אף אחד. כי כולם מ-פ-ח-ד-י-ם. הרעים ניצחו.
לקורבנות לא אכפת מהדמעות שלי. לא אכפת מהאמפתיה שלי. את החמלה הם מקבלים במנות גדושות מכל האנשים שם, בצרפת, אשר החליטו לנתק את שכלם עד יעבור פחדם. אשר לא רוצים לראות את התמונה הכוללת.
אני כועסת על צרפת, ועל העיתונאים שלה שמתנדנדים באי-נוחות על הכיסאות שלהם כדי לא לדבר על פיל שבאמצע החדר.
הכותבת היא עיתונאית צרפתייה שמתגוררת בישראל
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם