התסביך של אירופה מתפוצץ בפרצופה
הגישה התרבותית הרב לאומית באיחוד האירופי פשטה מזמן את הרגל. אבל האירופאים מתקשים להודות בכך וממשיכים להסתבך בשאלה כיצד להתמודד עם הטרור האסלאמי
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- לראשונה בקובה: גלישה בטכנולוגיית WiFi
- שלג כבד בצפון הארץ: כבישים רבים חסומים
מאז סוף מלחמת העולם השנייה, אירופה החלה לזהות בטעות את הלאומיות עם לאומנות ונמנעה מלהדגיש סממנים לאומיים או תחושת עליונות לאומית, מבלי להבין שלאומיות גאה וקונסטרוקטיבית אינה תופעה קיצונית. באירופה נותרה החלוקה למדינות לאום אך במעטה של ארגון על-לאומי (ואל-לאומי) שהחל נוגס יותר ויותר בזהותה המקומית וריבונותה של כל מדינה- האיחוד האירופי.
הרב-תרבותיות- אותה תפיסה לפיה אין תרבות עליונה ולכן יש לאפשר לכל מיעוט לממש את מורשתו, שפתו ואמונתו בתמיכת המדינה ועל חשבון האינטגרציה הלאומית המקיימת למעשה את מדינת הלאום- החלה לחלחל לחברה ולפוליטיקה האירופית והפכה מפילוסופיה הומניסטית תיאורטית לדת חילונית. תרמו לכך כתביהם של הוגי דעות ליברלים ורלטיביסטים, נביאי הפוסט-מודרניזם, כדוגמת מישל פוקו שתמך בחומייניזם, לואי אלתוסר שתמך בסטליניזם ורולאן בארת שהעריץ את מאו טסה דונג. כך גם הוגי דעות מזרמים פילוסופיים משפיעים אחרים כגון ז'אן פול סארטר האקזיסטנציאליסט שהמיר בהדרגה את תמיכתו מסטליניזם למאואיזם ומשם לתמיכה בטרור הפלסטיני ובכנופיית באדר-מיינהוף.
בעיקר תרם לכך אדוארד סעיד, פילוסוף בריטי ממוצא פלסטיני, שהפיץ את בשורת "האוריינטליזם" על פיה המערב הוא זה שאשם במצבן הכלכלי הקשה ובנחשלות הטכנולוגית והחברתית של תרבויות המזרח. הבעיה לא הייתה בהפצת דברי ההבל הללו ברחבי היבשת. חופש הביטוי, אתם יודעים, מאפשר גם לדבר שטויות. הבעיה, למרבה האבסורד, הייתה הקלות שבה אותם רעיונות קנו שביתה ביבשת שבעבר שלטה בכל העולם בכוח הזרוע אך גם בכוח הספר.
גם כאשר החלו להתברר ההשלכות של מדיניות הרב-תרבותיות, ולמעשה כאשר החלו ההשלכות להתפוצץ ברחבי אירופה ("הרב-תרבותיות בארצנו נכשלה", הצהירו הן דייויד קמרון והן אנגלה מרקל ב2011, "והפכה לחממת גידול של קבוצות טרור קיצוניות") נותרה אירופה משותקת בשיח האוריינטליסטי מבלי להיות מסוגלת להקיץ ולעבור למוד של פעולה. הולנד עומדת חסרת אונים נגד הקיצוניות האסלאמית ומוציאה מחוץ לחוק את אלו המבקשים להזהירה מפניה (חירט וילדרס).
בריטניה שעברה מדורי גיהינום משפטי עד שהצליחה לגרש את הטרוריסט אבו-קטאדה, אזרח בריטי, משטחה, משתהה בתגובה כשבתי הספר מוסלמים בשטחה מסרבים ללמד לפי תוכנית הלימודים הבריטית ומפטרים מורים נוצרים. בגרמניה, מפגינים נגד השתלטות מוסלמית על שטחים שלמים ודחיקת גרמנים "מקוריים" משם מוקעים כגזענים. הליברליזם האירופי התנתק מהקשרו הלאומי הלגיטימי. כעת, ליברליזם מזן חדש- אוניברסלי, רדוקציוניסטי, חד-ממדי ומנוכר- שופט כל ביקורת פוסט-פוסט קולוניאליסטית כפשיזם, מצנזר ומדכא.
נראה שאירופה שקועה בתסביכים
אף שהמגמה הייתה ליצור אחידות אזרחית במרחב הציבורי ולממש את רעיונות השוויון והאחווה שביסוד המהפכה הצרפתית, גם בצרפת לא מצליחים להבין שהמהגרים המוסלמים לאירופה לא קראו את פוקו, לא יודעים מה זה רב-תרבותיות, ואינטגרציה מבחינתם יכולה להתקיים לא באמצעות השתלבותם שלהם במערכת הערכים הדמוקרטית האירופית אלא על ידי אסלאמיזציה של אירופה.
גם אלו באירופה שמבינים שיש בעיה, לא מסוגלים להצביע עליה בגלוי ותולים את הפתרון בקשיים חברתיים וכלכליים שחווים המהגרים. כך כל השיתוק המנטלי האירופי בתמצית אחת. הצער על הנרצחים בפאריז גדול. צרפת אבלה ונדהמת כל פעם מחדש. אך אף אחד כמעט לא מתייחס לצנזורה העצמית שצרפת (יחד עם כלל אירופה) גזרה על עצמה ולאיוולת הפוליטית שנלווית לכך. אכן צרפת בהלם- הלם אינטלקטואלי ותודעתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם