הגורמים הקיצוניים בבית היהודי מפחדים מאג'נדה שונה

חשבתי שבמפלגה דמוקרטית יתאפשר שיח חדש ופורץ גבולות, אבל מסתבר שטעיתי. עכשיו השאלה היא: איך מצליחים לקיים דיאלוג מדיני במקום שבו מועמדיו לא מצליחים לקיים דיאלוג בינם לבין עצמם

בתיה כהנא דרור | 11/1/2015 21:11

כפעילה חברתית ומשפטנית, הרבה מחברי הטובים הם מהשמאל ואני בעיניהם הייתי תמיד ימין קיצוני. והנה כעת, לראשונה, כשאני בעיצומו של מסע הפריימריז בבית היהודי, ביתי הטבעי, גיליתי שאני בעצם "שמאל קיצוני".

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- זה פריימריז לבית היהודי או פתיחת סניף איקאה?
- אשתו של המחבל מ"שארלי הבדו": מגנה את הפיגוע

הכול התחיל ביום שהתראיינתי לרזי ברקאי בגלי צה"ל כמתמודדת חדשה. ברקאי, מראיין מנוסה, שאל שאלה מכשילה ואני, פוליטיקאית מתחילה, עניתי בתשובה כנה ומשם הכול כבר היסטוריה.

באופן טבעי דיברנו על אג'נדות שונות וביניהן גם זו המדינית. אני, פרגמטיסטית שכמוני, הואשמתי מיד לאחר הריאיון כי אני תומכת בחלוקת הארץ, אוהדת נלהבת של 'פתרון שתי המדינות', ומי שמוכנה למסור שטחים. למעשה, בסך הכול חידדתי את היותי פרגמטיסטית מול השיח המשיחי, אך הדגשתי כי אני חושבת שכרגע אין לנו פרטנר. אבל כשרוצים לסלף עובדות ולזכות בזמן מסך של עוד כמה שניות, כדור השלג מתגלגל במהירות ותופח לממדים עצומים.

לתומי חשבתי שבמפלגה דמוקרטית במדינה דמוקרטית, יתאפשר שיח חדש, פורץ גבולות וכזה שיסייע להמון בעוד הוא משתלב עם ערכי היהדות והדמוקרטיה, כי למעשה אין כאן סתירה כלל. אך כנראה שטעיתי, מכיוון שיש גורמים קיצוניים שמפחדים מהאג'נדה, או אולי סתם חוששים על מקומם, שהופכים את הדברים, מעוותים ומנסים לגרור את השיח למקום חשוך ופרימיטיבי.

לא פעם אני מתלבטת אם זה לא הליברליות שמפריעה, ואולי זה הפרגמטיזם שהכעיס וקומם עליי את המתלהמים. כי בתוך הסערות הפוליטיות והתנודות המדיניות לא

שמנו לב מספיק לרוב הפרגמטי החי בתוכנו, הרוב שקם בבוקר לעבודה, מתמודד עם עול הפרנסה, דואג לעתיד ילדיו, ומדי יום ביומו מקבל החלטות פרגמטיות. הרוב הרוצה להיות "עם חופשי בארצו". הזנחנו את הרוב הזה, ואת הראיה החברתית הלאומית הרחבה לטובת התחרות מי יגיד אמירות מדיניות יותר נחרצות, שעליהן כך או כך כולנו מסכימים.

הודעת גינוי רשמית מטעם המפלגה לא איחרה להגיע: "מדינה פלסטינית - לא בבית ספרנו. הבית היהודי מתנגדת נחרצות לנסיגה מחבלי ארצנו, והציבור יבחר את המועמדים הנאמנים לאידיאולוגיה של המפלגה". אתגר השיח החברתי החדש הוא שהוציא אנשים משלוותם, ולא דעותיי המדיניות הפרגמטיסטיות, שהן למעשה תמיכה מלאה ב'תכנית ההרגעה' הפרגמטיסטית למדי של בנט. אז אם זה לא פרגמטיזם, מה כן?

שתי מדינות לשני עמים? לפי מה שחוויתי השבוע, אנחנו גם די מתקשים להסתדר במדינה אחת. אני לא שמאלנית, אני ליברלית. אני פרגמטיסטית. אני חושבת שכדי להצליח ליצור דיאלוג בינינו לבין כל מי שסובב אותנו, בואו קודם נצליח ליצור דיאלוג עם אלה שמנסים לרוץ איתנו בתוך אותה המפלגה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו