הזהו אדם?
איש אינו מתייחס ברצינות לבעיה שמציגה בפנינו האפשרות הטכנולוגית, שבוודאי תקרום בקרוב עור וגידים, לשלב בין אדם ומכונה. דווקא הדת יכולה לשחק בסוגיה זו תפקיד חשוב
"היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים": ראש השנה הוא יום שמזמין לא רק חשבון נפש אישי ולאומי, אלא גם חשבון נפש עולמי. תקופתנו מזמינה במיוחד את זווית המבט הזו, שהרי בעולם מחובר ומקושר, רוב הבעיות המרכזיות העומדות לפתחנו הן גלובליות - החל מן האיומים הביטחוניים, דרך נפילות הבורסה ועד לשינויי האקלים.
אדם רגיש מספיק היה יכול להגיע למסקנות מורכבות גם ממשבר ההגירה העולמי, שלעוצמתו נחשפנו בשבועות האחרונים, ביחס לסוגיית ההגירה המקומית. הרי הדיון המקומי בסוגיית ההגירה כבר מזמן אינו רק הליבון הענייני והמורכב שנדרש לנושא, אלא עומד, כמו כל סוגיה אחרת אצלנו, בצל הקיטוב הגדול על אודות דמותה הכוללת של החברה הישראלית: מי שחרד יותר לעתיד הזהות הלאומית מבקש להצטרף לקוטב המתנגד למהגרים, ומי שחרד יותר לעתיד הזהות הליברלית מבקש להתקרב לקוטב התומך במהגרים.
נדמה שמשבר ההגירה באירופה הזכיר לנו, בבחינת "דברים שרואים משם", עד כמה הסוגיה הזו מורכבת: מתוך הריחוק הרגשי מהבעיה כשזו מופיעה באירופה, אפשר היה לראות כיצד גם תומכי המהגרים כאן לפחות יכולים להבין את הדילמה האירופית, ואיך גם מתנגדי מהגרים כאן לפחות יכולים להזדהות עם זעקתם של הפליטים המבקשים מקלט. הלוואי שההבנה המורכבת הזו תועיל גם לדיון המקומי.
אבל במכלול הסוגיות העולמיות חסר מאוד דיון רציני בשאלה הגורלית ביותר העומדת לפתחה של האנושות כולה בעשורים הקרובים – עתידה של עצם המהות האנושית. המדע והטכנולוגיה מתקרבים במהירות לנקודה שבה בני האדם והמכונות שיצרו יוכלו להתמזג: ניתן יהיה לשתול שבבים טכנולוגיים בגוף האנושי ולהיטיב מאוד את מצב בריאותנו, יכולותינו השכליות והרגשיות ועוד.
היום הזה כנראה אינו רחוק כל כך: רבים צופים שהוא עתיד להתרחש עוד בימי חיינו, ולא רק של הצעירים ביותר בינינו. אחד הבולטים שבעתידנים הללו, ריי קורצוויל היהודי, בולע בכל יום עשרות תוספי תזונה כדי להצליח להגיע ליום המיוחל שבו לשיטתו תזכה האנושות כולה - וממילא גם הוא באופן אישי - בחיי נצח. אי אפשר לפטור את קורצווייל במנוד ראש המיועד לתמהונים: לא רק שמאחוריו שורת המצאות ותחזיות מרשימה, אלא שהוא גם מכהן כמנהל ההנדסה של תאגיד הענק 'גוגל'. כלומר, בידיו ניתנו כלים - אולי הטובים ביותר שבנמצא - כדי לנסות לממש את החזון שהוא מאמין בו.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
רובוט
צילום: צילום מסך מתוך יוטיוב
תומכי התסריט הזה רואים בו סוג של אוטופיה - עולם של חיי נצח, נקי ממחלות, עם יכולות שבהדרגה ייעשו כמעט בלתי מוגבלות. כפי שהגדיר זאת פרופ' יובל נח הררי, האדם יהפוך לסוג של א-ל. אבל יש לתרחיש הזה גם היבטים אחרים, מדאיגים בהרבה: אי אפשר בכלל לשער כיצד יתנהג האדם-מכונה החדש. כך למשל, האם בכלל יפעיל שיקולים מוסריים או רגשיים בבואו להתמודד עם יכולות השמדה של מיליוני בני אדם ש"אינם דרושים עוד"? עוד לפני כן, בשלב הביניים שבו הטכנולוגיות החדשות יהיו יקרות מאוד ולא זמינות לכל דורש, יהפוך הפער בין מי שיוכל להרשות לעצמו את הטכנולוגיות הללו לבין אלו שלא את כל הדיון המוכר על "פערים חברתיים" למגוחך.
אף גורם לא מקיים דיון רציני בשאלות הגורליות הללו. בזמן שאנחנו עסוקים בבגדי הגמר של בר רפאלי או בקטטה פוליטית תורנית, מתקדמת האנושות בצעדי ענק לעבר מה שיכול להיחשב בעצם לסופה. השתיקה נובעת לא רק מהתחושה הרווחת ש"איננו מבינים בזה", אלא גם בשל הפנמת הרעיון שהיעילות היא הערך העליון, המולך שכולנו אמורים להשתחוות לו – ומה יותר יעיל מאדם-רובוט?
הדת יכולה למלא בסוגיה זו תפקיד היסטורי, דרמטי בחשיבותו, של עמידה מול המולך החדש – שהרי במהותה הדת אינה יכולה לקבל את הרעיון שהאדם ייקח לעצמו את תפקיד הא-ל. אלא שהעולם הדתי כה מבוהל מהתהליך האנטי-דתי והאנטי-הומניסטי שמציגה בפניו החילוניות הליברלית-טכנולוגית, שהוא נוטה להגיב באופן קנאי וחשוך, המבטא חזרה לגרסה היותר קמאית ולעתים קרובות מפלצתית של הציוויים הדתיים: הוויה שבמהותה פוגעת בכבוד האדם הרבה יותר מאשר העולם הליברלי-קפיטליסטי שנגדו היא יוצאת.
בנטייתה הזו, הדת פוסלת את עצמה מלהוות אתגר ראוי לקוטב הקפיטליסטי. אבל דווקא משום חיוניות האתגר הזה, דרוש יותר מאי פעם שהעולם הדתי יתעשת, ילמד לעומק את מהות התקופה ואתגריה - על מגוון יתרונותיהם וחסרונותיהם - ויציג אסטרטגיה מורכבת שבמוקדה כבודם ואושרם הכולל, שאינו מורכב רק מחיי נצח ויכולת תפוקה, של בני האדם הממשיים, ולא האמצעים העתידניים או הקמאיים שלמישהו נדמה שיביאו לכך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם