אירופה רוצה שלום בין ישראל לפלסטינים, אבל מתעלמת מהטרור
האיחוד האירופי מסרב זה להבין את התמונה האזורית הרחבה במזרח התיכון, בלי להבין את מורכבויותיו הייחודיות. דור ה-X וה-Y חייבים לפעול כדי לשנות את גישתו
היום בצהריים החליט האיחוד האירופי לאמץ מדיניות בנוגע לחידוש תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים. לאותם קווים מנחים שעליהם התדיינו בשעות אלה האירופים, תהיה בעתיד הקרוב משמעות גדולה, שכן הם אלה שיקבעו כיצד מגדיר האיחוד את תפקידו בתהליך השלום, על מה יצטרך לעמוד מול כל אחד מהצדדים וכן הלאה.ההבדלים בין גרסאותיהן של הסיעות עצומים, כאשר בעמדתן של סיעה או שתיים אפשר אפילו למצוא נקודות תמיכה בצרכים הישראליים. עם זאת, בכולן ניכרות מספר הנחות יסוד שניתן לשער כי הן יגרמו אי נוחות לעין ישראלית, לפחות על פי רוב.
הניסיון מוכיח כי למרות הכול, ניתן להשפיע על המדיניות האירופית. אך אנחנו בדור ה-X ובטח צעירים מאיתנו בני דור ה-Y חייבים להבין כי בנקודה זו בהיסטוריה, לאחר עשרות שנים של לובי אנטי-ישראלי מאסיבי המגובה במימון משמעותי, התפתחו אקסיומות שערעורן לא יתאפשר בטקטיקה של ניצחון בזק, אלא באסטרטגיה ארוכת שנים.
בקריאה יסודית של הטיוטות עולה הצורך להציע מספר תוספות או לערער על טענות כמו יצירת קשר בין המערבולת שבה נמצא המזרח התיכון לסכסוך המקומי בין ישראל לפלסטינים. משמעותו של הסכסוך בעינינו היא אדירה, אך בראייה גלובלית זה אבסורד לתלות בו אחריות רחבה יותר.
אבל יכולתם של קבוצות משפטיות או ארגוני זכויות אדם שאינם משתייכים למחנה אנטי-ישראלי או פרו-פלסטיני להסתייג או להעיר על מדיניות האיחוד האירופי בשלב זה היא כאמור מוגבלת.
הנושאים שבהם יש מקום, ובהם אנו מחויבים לפעול ולהשפיע הם האלימות והטרור המתמשך, וכן מנגנוני ההסתה המשומנים והמוסדיים שמפעילים מרכזיים בחברה הפלסטינית, כולל הרשות עצמה בערוציה הרשמיים - טלוויזיה, רשתות חברתיות, תוכני לימוד וכן הלאה. במרבית ההצעות של הסיעות השונות באיחוד לא ניתן כלל למצוא התייחסות לסוגיה זו, או שישנה התייחסות רפה וכללית.
חשוב לחזור על הטענות הללו כמו מנטרה, עד שייטעו ספקות בראשם של מקבלי ההחלטות האירופיים. דוגמאות, אסמכתאות וראיות ישנן למכביר, אך עדיין אין הבנה של הצורך לפתוח את העיניים. על הפער הזה עלינו לגשר. דעה פוליטית בעניין הסכסוך כלל אינה רלוונטית פה, אין הצדקה לטרור ולרצח.
אין הצדקה לניצול ציני ואכזרי של ילדים למטרות פוליטיות, למטרות לחימה ולמטרות טרור. השיטה היום היא פשוטה - תמונה של נער באזיקים שווה 1,000 מילות פרופגנדה, ושולחיהם יודעים זאת. לכן מושקע היום מאמץ אדיר בשטיפת מוחותיהם של ילדים נגד הכופר היהודי, לא רק כמנגנון להכשרת הדור הבא, אלא כהנעה לפעולה מידית.
ומה בדבר מנגנון המוטיבציה הכספית שמוענקת למחבלים מורשעים, כאשר סכום התגמול נקבע לפי "מידת ההצלחה” של המבצע וחומרת העונש שהוטלה עליו? וכל זה מכספה של הרשות הפלסטינית במימונן האדיב של מדינות המערב, ובראשן מדינות האיחוד האירופי.
האיחוד האירופי מסרב בשלב זה להבין את התמונה האזורית הרחבה. הוא מתמקד בנושא הישראלי פלסטיני בלי להבין את מורכבויותיו הייחודיות, וביניהן מערך הכוחות הפנים-פלסטיני. עם זאת, אם האיחוד מתעקש לקחת תפקיד מרכזי בניסיון להשכין שקט ואפילו שלום באזורינו, הרי שיש להבהיר לאנשיו כי בעיית הטרור וההסתה היא הראשונה. בלי עמידה חסרת פשרות על הנושא הזה, כנראה שאירופה נדונה לעבודה נמרצת ללא תוצאות במקרה הטוב, ולהחמרה נוספת במצב במקרה הרע.
הכותבת היא מנהלת הפורום המשפטי הבינלאומי
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם