רק אצלי: כמעט והתגרשנו בגלל זאב אלקין
הפרפרים בבטן התחלפו בשתיקות לעת ערב, הפרחים התחלפו במחווה רומנטית של שטיפת כלים, המריבות על הזבל שלא נזרק לא התחלפו בשום דבר. דברים שלמדתי בארבע שנות נישואין
אנשים לא מאמינים לי כשאני מספר להם איך שירן ואני הכרנו. זה קרה במהלך נסיעה בדרך המוות בבוליביה, אחרי שהאוטובוס שלי נתקע עם גלגל אחד באוויר ואני ניסיתי לעצור אוטובוס תיירים נוסף שיסייע לנו למשוך את האוטובוס שלנו בחזרה לנתיב. אחרי חצי שעה של המתנה עצרתי אוטובוס ועליתי עליו כדי לבקש עזרה מהנהג, ואז ראיתי אותה.
עוד כותרות ב-nrg:
- אובססיה: בראד פיט רכש אופנוע "נאצי"
- אחמד נחשד בהכנת פצצה – וקיבל הזמנה מאובמה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
היא ישבה שם עם אוזניות, מזיזה את הראש למה שהתברר אחר כך כשיר של יהודה פוליקר. היא חייכה אליי, הציעה לי במבה אדומה, הצלנו את האוטובוס שלי ועברתי לאוטובוס שלה, ומשם המשכנו לחרוש את מרכז אמריקה במשך חצי שנה. אני מבין למה קשה לאנשים להאמין לסיפור הזה, כי הוא באמת נשמע טוב מכדי להיות אמיתי. והוא גם שקר גמור. הכרנו בכלל בפאב ברחוב בן־יהודה בתל־אביב.
האמת היא שהקשר שלנו התחיל קצת קודם, בשירות הצבאי. שנינו שירתנו באותו בסיס, אבל באותה תקופה לה היה חבר, לי הייתה חברה ולשנינו לא הייתה טיפת סימפטיה אחד לשנייה. היא טוענת שהייתי סנוב, אני טוען שכנראה הייתי עייף.
כמה שנים אחר כך הגעתי לפאב "אליעזר" ז"ל ששכן ברחוב בן־יהודה 186 בתל־אביב. אני חזרתי מהופעה של "מרסדס בנד", היא ישבה שם עם חברות. אמרתי לה שהיא מוכרת לי, היא שיחקה אותה שלא, ומאותו רגע ידעתי בוודאות שהאישה הזאת לא תענה לי כשאתקשר.
וכך היה. רק לאחר חודש של כישלונות טלפוניים הגברת החליטה סוף־סוף לתת צ'אנס לעפולאי שעבר לתל־אביב ועדיין מסתובב עם חולצות קרועות כדי שיחשבו שהוא קיבוצניק, ומשם הכול כבר התגלגל חלק יותר. דייטים, עוברים לגור ביחד (אל תסתכלו עליי ככה), הצעת נישואין, הסכמה, 789,325 אולמות שבדקנו, גן הפקאן אחד, 500 מוזמנים, שמונה סוגי סלטים, ריקוד סלואו אחד שהביך לי את הנשמה, והופ. נשואים.
לא כל כך פשוט לסכם ארבע שנים, לכן רק אשפוך על הדף כמה דברים שנדמה לי שהצלחתי להבין ממרום ארבע שנות נישואיי. אני יודע שיש פה אנשים שמסתכלים עליי ממרום חמישים שנות נישואין, אבל עשו לי טובה ובואו ניתן לכל אחד להתעסק במרום שלו. תודה. שנתחיל?
זאב אלקין
תאמינו או לא, הפעם היחידה שבה רבנו באמת קשורה בזאב אלקין. לרגע לא חששתי שהריב יתפתח מעבר לצעקות, גם כי אני מת על שירן אבל גם כי אף אחד מאיתנו לא התכוון להיות זה שיספר לחברים שלו שהוא התגרש בגלל זאב אלקין. אני אפילו לא זוכר על מה בדיוק היה הריב, אבל אם יש משהו שאני מקפיד לעשות מאז, זה להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לבית. שירן היא מרכז עם נטייה שמאלה, אני ימין עם נטייה ימינה. עם כל הכבוד לאידיאולוגיה, יש מספיק אנשים להתווכח איתם חוץ מבת הזוג.
כוח סבל
אל תסמכו על המוח שלכם, יש לחלאה נטייה לשכנע אתכם שכשהייתם רווקים ממש נהניתם מהחיים. אז זהו, שסביר להניח שהייתם הרבה פחות טובים ממה שאתם היום. במקרה שלי, לפני החתונה הייתי בחור תל־אביבי שבשבילו ארוחת ערב היא מיקס בין שלוש מנות חמות שונות, ומבלה כל יום בערך ארבע שעות מול הסוניפלייסטיישן במחשבה שמישהו יגלה יום אחד שהוא ממש טוב בזה ויגיד לו "היי, אתה ממש טוב בזה, קח כסף".
זוגיות טובה לא נמדדת רק ביכולת שלכם לסבול את בן הזוג, אלא ביכולת שלכם לסבול קצת יותר בקלות את עצמכם.
שתיקה
חיי הזוגיות מתחלקים לכמה שלבים חשובים: פרפרים בבטן, התאהבות, אהבה, נישואים, שותקים במסעדות. יכול להיות שאני קצת מגזים, אבל אם יש משהו שלמדתי בחיי הנישואין (חוץ מלקפל חולצה. מתברר שלכווצ'ץ' לכדור לא נחשב קיפול), זה שלחיות עם מישהו שיש לך על מה לדבר איתו זה נחמד, אבל יש משהו דווקא ביכולת לשתוק ליד מישהו שעושה לי את זה. מובן שצריך לחלוק, לשתף ולדבר, אבל טוב לדעת שיש מישהו בבית שאתה יכול לשבת איתו ערב שלם, לא להגיד כלום, ושזה יגיד הכול.
ווליום
ובאותו נושא, רק בזוגיות אתה מבין שלנשים יש עוצמות שונות של שתיקה.
רומנטיקה
בדיוק כמו הקשר הזוגי, גם הרומנטיקה משתנה ומתפתחת עם השנים. אם בשלבים הראשונים של הזוגיות האלמנטים הרומנטיים ביותר הם "פרחים", "שוקולד", "צימר" וכמובן "יהלומים", היום כיור נקי או טיטול+מקלחת לעולל מרגשים את שירן הרבה יותר. ויהלומים.
קבבונים
אולי אתבדה בעתיד, אבל אני לא מאמין שאנשים באמת משתנים. אני עדיין לא סגור באיזה גיל אנחנו מגבשים את הזהות שאנחנו נתקעים איתה לשארית חיינו, אבל אין לי ספק שזה קורה ושרובנו לא באמת מצליחים להשתנות לאחר מכן. נכון, אנחנו מחליפים בני זוג ועבודות, וכמה מאיתנו עוברים לרעות צאן בגליל או חוזרים בתשובה. אבל בסוף, בבסיס, האופי שלנו לא ניתן לשינוי.
המשפט ששמעתי הכי הרבה לפני שהתחתנתי היה "חכה, הכול משתנה כשמתחתנים". ובכן, צר לי לאכזב. נכון, יש בלאי, וככל שהקשר ארוך יותר כך צריך לבדוק לו שמן־מים לעתים יותר תכופות, אבל אין שום סיבה שחתיכת מתכת על האצבע תעשה כזה הבדל. במילים אחרות, אם לבת הזוג שלך לוקח שעות להתארגן ובגללה מעולם לא הגעת בזמן לקבבונים בבופה בחתונות, אל תבנה על קבבונים גם אחרי שתקדש אותה.
בלי תחביבים משותפים
תסמכו על החיים שהם כבר יכפו עליכם המון זמן שבו אתם צריכים לבלות יחד. משפחה, ילדים, חגים, חופשות. לא יזיק אם בין לבין תקפידו לאמץ איזה תחביב אישי, בלי בן הזוג. עשו לי טובה, זוגות שקמים בחמש בבוקר כדי לרכוב יחד באופניים את מסלול מעלה חארטה, אני לא קונה את זה. רוצים לרכוב על אופניים? שהוא ירכב עם החבר'ה שלו ואת עם שלך. רק אזהרה קטנה: גם שופינג עלול להיחשב בחוגים מסוימות כתחביב.
אגדות זה לחלשים
אמנם מונוגמיה נשמעת כמו ארץ רחוקה מסיפור של האחים גרים, אבל נישואין הם לא אגדה עם פיות ונסיכים, ובממלכה הקסומה הזאת גרות שתי ישויות שונות שצריכות להסתדר זו עם זו. נכון, זה לא קל, אבל זה גם לא כל כך קשה. בעיקר אם מבינים שגם באגדות, אחרי כל ה"והם חיו באושר ועושר...", הם בטח רבו קצת על איזה קרש שנשאר למעלה או על זבל שלא הורד למטה.
נ.ב: אולי הייתי צריך לציין זאת בהתחלה, אבל בין כל הכללים והתובנות, לא יזיק גם ממש לאהוב.
נ.ב. 2: ראית מאמי, סיימתי רומנטי. אני יכול לקפוץ לבירה עם חברים?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם