מחאת האזרחים סוג ב'

המתנחלים הם האזרחים היחידים בארץ שחיים תחת משטר צבאי ומדיניות הקפאה. משמרת המחאה שלנו מול בית ראש הממשלה נועדה לקדם את ביטול האפליה

אחרי הרצח המזעזע של בני הזוג הנקין לא יכולתי להמשיך בשגרה. האירוע הזה תפס אותי בתחילת תפקידי כראש מועצה טרי, אשר חייב לתת מענה ולטפל באינספור בעיות ומטלות. הדבר האחרון שהתאים לי בעת הזאת הוא לעזוב את הלשכה ולעבור למדרכה שליד בית ראש הממשלה, אך עשיתי זאת כי הגיעו מים עד נפש. המועקה הביטחונית הצטרפה למועקת ההקפאה, וחשתי כי מתפקידי הוא לנקוט בצעד של מחאה מהדהד ככל האפשר.
ככלל, אנחנו, תושבי יהודה ושומרון היהודים, איננו ציבור בכיין. גם יריבינו יודו שמדובר בקבוצה הנענית לאתגרים לאומיים. אלא שלמרבה הצער אנו משתייכים גם קבוצה הנחשבת לאזרחים סוג ב' בתחום הזכויות, ואי אפשר עוד להחשות.

איך הגענו לכך? מדינת ישראל לא סיפחה את אזורי יהודה ושומרון, והנהיגה שם שלטון צבאי. בעקבות הסכמי אוסלו הוקמה רשות פלסטינית על 40 אחוז מהשטח שהוגדרו כשטחי אי ובי, וכללו כ-97 אחוזים מהאוכלוסייה הערבית. הערבים הפכו לנתיני הרשות, ויצאו מידי השלטון הצבאי הישראלי. האזרחים היחידים שנותרו תחת שלטון צבאי, לא דמוקרטי, הם דווקא הישראלים החיים ביהודה ושומרון. כך קרה שכל החובות חלות עלינו, והזכויות – לא.

הנה כמה דוגמאות: בתחומי ישראל הריבונית אין לממשלה זכות להשהות תכניות תכנון ובנייה, סתם כך, אלא רק אצלנו. התוצאה היא חנק ההתפתחות של בנייה למגורים ומוסדות ציבור, בתי כנסת, בתי ספר ועוד. בשטח ישנה עדיין בנייה מכוח תוכניות שאושרו בעבר, אך היא בחזקת מים שזמן מה עוד זורמים מהצינור לאחר סגירת הברז. מעל לשנה לא מאושרות תוכניות מתאר, אפילו ללא תירוצים, כדי לבלוים בניה והתפתחות מסיבות פוליטיות. בתוך זמן מה הכול עומד להיעצר. אפילו אם יתחדשו ההליכים, יעברו שנים עד לתחילת הבנייה בשטח.

בגושים, היישובים העירוניים ביהודה ושומרון, המצב גרוע בהרבה. מכיוון ששם אי אפשר לבנות בלי מכרזים ממשלתיים, הממשלה לא צריכה לעשות דבר כדי להקפיא את הבנייה, אלא פשוט לא לפרסם מכרזים. התוצאה היא שבמעלה-אדומים, עיר בת כ-40 אלף איש, נבנו מאז עלייתו של רה"מ בנימין נתניהו לשלטון ב-2009 חמישים דירות בלבד. גם בירושלים, באריאל, בביתר עילית, במודיעין עילית, בקריית-ארבע ובגבעת-זאב הכמות שאושרה היא לעג לרש. עשרות אלפי יחידות דיור תקועות מסיבות פוליטיות.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

זאת ועוד, כדי למנוע רכישת קרקעות על ידי יהודים התקין אלוף הפיקוד תקנה שמונעת עיון בבעלות הקרקעות, בניגוד לחוק חופש המידע. רק ביהודה ושומרון הונהגו 'צו תיחום' ו'צו בדבר שימוש מפריע' - תקנות שרירותיות שאינן קיימות בחוק הישראלי, ושכונו על ידיי ועדת השופט אדמונד לוי ז"ל "דרקוניות". מטרתן להפלות לרעה בנייה וחקלאות יהודיים.

רק אצלנו בנייה על שטח ספק פרטי נהרסת ללא היסוס, בעוד שבתחומי המדינה יש מנגנון פיצוי במקרים כאלה. רק אצלנו בג"ץ גוזר הרס מבלי לבדוק את נכונות טענות הבעלות של התובעים. מנגד, לא תמיד רכוש פרטי הוא כה קדוש. כשמדובר ברכוש יהודי כגון 'בית המכפלה' בחברון, הוא מופקע בשרירותיות מסיבות פוליטיות.

היטל הבצורת הוטל ביהודה ושומרון עם שאר אזורי המדינה, אבל כשניתנו מכסות לחשמל סולרי האלוף לא חתם על אישורן בגלל הוראה גבוה. תחת שלטון צבאי הכול מותר, ואין למי לפנות. נאלצנו להפעיל לחצים אדירים במערכת הפוליטית כדי לקבל את המכסות, באיחור של שנה וחצי.

אכן, רצח הזוג הנקין בין איתמר לאלון-מורה הציף שוב את השערורייה שבמסגרתה האוכלוסייה שנמצאת בקו החזית של עם ישראל ומשלמת על כך מחירים כואבים זוכה ליחס סוג ב' מהתקשורת, ממערכת המשפט ומהממשלה שאנחנו בחרנו. המצב הזה חייב להיפסק. שבירת המדיניות הזו אינה רק צודקת לתושבי יהודה ושומרון, אלא תיטיב עם מדינת ישראל בכלל.

בימי ישיבתנו ליד בית ראש הממשלה צברנו הישגים לא מעטים. הצטרפו אלינו ראשי מועצות אחרים ביהודה ושומרון, ויחד הבהרנו את עמדתנו לציבור רחב. ערכנו עצרת בהשתתפות עשרות אלפים, וקיבלנו אהדה מהציבור. זכינו לתמיכה נרחבת מסיעות הקואליציה, כולל משרים בכירים, וניצלנו הזדמנות תקשורתית להסביר את עמדותינו.

חשוב מכול, לשמחתי הצלחנו להביא את ראש הממשלה להבין יותר מתמיד את צורכי ההתיישבות. לאור החרפת אירועי הטרור ומצב הביטחון ומתוך אחריות לאומית, החלטנו לחזור הביתה ולהמשיך את המאבק מכאן, כשאנו בעמדה ציבורית טובה יותר. כעת נכונו לנו אתגרים רבים. אני בטוח שיחד ננצח.
יוסי דגן הוא ראש המועצה האזורית שומרון