סוף של תקופה ופחד מהעתיד: פרידה מקירשנבאום
אחרי שערוץ 10 קיבל רישיון, קיוויתי ליהנות ממנו עוד שנים ארוכות, אבל הגורל בחר אחרת, ולבו של ענק בדורו נדם לעולם. נוח על משכבך, איש יקר. אנחנו כבר נצטרך להתמודד עם תקשורת שיוצאת מדעתה בגלל חתונה של נערת שער
הידיעה על מותו של מוטי קירשנבאום תפסה אותי לא מוכן, יורד במדרגות כשאני עמוס במטלות יום השישי. רגע אחרי כבר קיבלתי טלפון והתבקשתי לכתוב עליו. הייתי מבולבל והרגש הציף אותי. מה אפשר לכתוב על איש שפגשתי פעמיים בחיי ובוודאי לא זכר את שמי, אבל הפך אורח קבע בסלון שלי, כמו חבר קרוב או בן משפחה שמרבה לבוא לבקר? אני בדרך כלל רק הקשבתי, הגבתי, צחקתי, התמלאתי עניין. תמיד שמחתי לראות אותו – מראיין באולפן, משתולל בחברת צעירים ב"גב האומה" או מספר על קורות חייו העשירים בעוד אחת מתוכניות הסיכום הרבות שעשו לכבודו.כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בשנה האחרונה התחלתי לחשוש מהיום שאחרי, מהיום שבו התכנית "לונדון את קירשנבאום", ב-18:00 בערב או בשידור חוזר, לא תהיה יותר ותשאיר אותי לבד עם קילוגרמים עודפים של תוכניות רעות ורדודות. החשש עלה בגלל מצבו של ערוץ 10. אבל מוות? את זה מעולם לא העזתי לעלות על דל מחשבתי. מבחינתי, הגיעו לקירשנבאום חיי נצח.
קשה לי לתפוס שלא יהיה שם יותר, לצדו של ירון לונדון. לפעמים מנומנם מעט, על סף שעמום, מול עוד פוליטיקאי שמדקלם מולו דף מסרים; ולפעמים נלהב, פעלתן, שואל ודורש, בעיקר כשמדברים על איזו עונת רבייה של העורבים ברמת הגולן ועיניו נוצצות מהנאה.
צניעות כובשת, חוכמה אינסופית, ראייה של התמונה כולה ויכולת להגיד את המילה הנכונה. קירשנבאום
צילום: ראובן קסטרו
מאז לכתו התמלאה הטלוויזיה בפעילות שבה עסק בחמשת העשורים האחרונים ואפשרה לקבל תמונה מקיפה יותר של האיש, בטח בשביל אחד כמוני, שעוד לא היה בתכנון כשהוא החל במרץ לבנות כאן את התקשורת המשודרת עבור כולנו. ראיתי כמה יפה היה בצעירותו, כמה קשוח ודעתן, ושכבר אז הלך עד הסוף, בלי פחד מה יגידו ובלי חשש לחטוף ביקורת מראשי המדינה. ראיתי איך הפך את אנשי "ניקוי ראש" לחבורה לוחמת ואיך היה בין ממציאיו של ז'אנר חדש בישראל של סאטירה וביקורת, שאנשי השלטון היו צריכים להתרגל אליו.
קירשנבאום מעולם לא חשש לומר את דעתו, גם כשזה הרתיח רבים. אבל הייתה בו גם צניעות כובשת, חוכמה אינסופית, ראייה של התמונה כולה ויכולת להגיד את המילה הנכונה ברגע הנכון, שגרמה לך באמצע היום או הלילה להתגלגל מצחוק.
השנים האחרונות רק היטיבו עמו. יחד עם לונדון הוא הסיר כל עכבה, שר, רקד, השתטה והמשיך ללכת עד הסוף. שנים עמד מאחורי המצלמה, ודווקא בחלק האחרון של חייו הפך לטאלנט ויחד עם חברו הטוב יצר אי של שפיות מתוקה; תוכנית שהציגה בפניך אקטואליה ותרבות מזווית אחרת, כזו שידעה לא לקחת את עצמה אף פעם ברצינות רבה מדי.
העזיבה שלו היא סיום של תקופה שמעלה בי חשש – והאמת? קצת פחד. באמת שלא מייצרים יותר כאלה אנשים, ובימים שבה התקשורת יוצאת מדעתה, מאיזו חתונה של נערת שער, התחושה היא שהדברים רק הולכים ומידרדרים.
קשה לי לקלוט את העובדה שעכשיו זה נגמר, שאפתח את הטלוויזיה והוא לא יהיה שם יותר. אחרי שערוץ 10 קיבל רישיון לעוד 15 שנה קיוויתי ליהנות ממנו עוד שנים ארוכות. אבל זה כבר לא יקרה. הגורל בחר אחרת, ולבו של קירשנבאום נדם לעולם. אני חושב שאיבדנו ענק בדורו שיותיר כאן חלל גדול. הכאב צורב ואני כבר מתגעגע. נוח על משכבך, איש יקר. אנחנו כבר נצטרך להתמודד. יהי זכרך ברוך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם