בונים על אבו מאזן, לא בטוח שיצליח
המאפיינים המוכרים שמסמנים על אינתיפאדה נשברו בגל הטרור הנוכחי, ההתקוממות מגיעה מהשטח ולא מהארגונים. אבו מאזן שייך לעידן שהיה ונגמר, יש ממקורביו שלוקחים קו ניצי ויש שמבקשים להנמיך את הלהבות מתוך חשש להתחזקות החמאס
אחד המאפיינים המשמעותיים של גל הטרור הנוכחי, והעובדה שבמערכת הביטחון נמנעים לנקוב במילה אינתיפאדה, היא שהמאפיינים המוכרים עד כה והפרדיגמות שמסמנות על אינתיפאדה שכזו נשברו. בשטח ישנה מציאות חדשה, שמחייבת מחשבה חדשה ויצירתיות ביחס לטיפול בה.עוד כותרות ב-nrg:
זו לא אינתיפאדה
גל הטרור: אין מקום לצאת ל"חומת מגן 2"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בניגוד לעבר במערכת הביטחון בישראל מתמודדים מול מציאות שבה אין אויב ברור, ולכן אין מול מי לעבוד כדי לעצור את שטף פעילות הטרור הפוקד את ישראל. ההנחות המוכרות, לפיהן ישנה התארגנות סביב ארגון פוליטי, חמאס או פתח', ותשתית ברורה של טרור שמפעילה ומשלחת את המחבלים, כמעט לא קיימת. גם ניסיון להטיל על חמאס את האחריות לאירועים האחרונים, כדי לגייס לטובת מיגור גל הטרור את מתנגדי הארגון לא צלח.
ההתקוממות הפעם מגיעה מהשטח והיא זו שגוררת אחריה את הארגונים השונים. הצד החיובי שבעניין, עד כמה שהוא יכול להיות חיובי, שאנחנו לא נמצאים עדיין במציאות של האינתיפאדה השנייה של אוטובוסים מתפוצצים ופיגועי תופת המוניים, בין היתר בשל העובדה שהיכולות של המפגעים בסבב הנוכחי מוגבלת. את היכולות המצומצמות האלו המפגעים מנסים למשוך עד הקצה.
בראי הרחוב והצעירים ששותפים להתקוממות, אבו מאזן שייך לעידן שהיה ונגמר. התחושה היא שהוא מנותק מהעם, משחרר מידי פעם בפעם הצהרה מרמאללה, ובעיקר מיואש ומבקש לסכם את הקריירה הפוליטית שלו. התחושה של היעדר מנהיגות היא זו שגורמת גם לאנשים שמקורבים לאבו מאזן לקחת קו ניצי יותר מתוך מחשבה שעידוד הצעירים להמשיך בפעילות והתססת השטח תגדיל את הפופולאריות שלהם ותאפשר להם להשתדרג בעידן שאחרי אבו מאזן. התנועות הצעירות הן אלו שמובילות את העימותים. מדובר בצעירים בשנות העשרה, שלא מכירים את המציאות של האינתיפאדה השנייה, ואת המחיר שהחברה הפלסטינית שילמה בעקבות אותה אינתיפאדה. הם תופסים עצמם כדור החדש שיוביל לשינוי, ולאחר שנים שישבו מאחורי מקלדת בפייסבוק ובטוויטר, הם יוצאים לרחוב ומתעמתים עם כוחות הביטחון הפלסטינים.
אל מול הגורמים המתסיסים, ישנם גורמים בפתח' שמבינים שהעימותים יכולים להסתמן כחרב פיפיות ולהוביל לחיזוקו של חמאס על חשבון פתח', ולכן מבקשים להנמיך את הלהבות, כמוהם גם ראשי מנגנוני הביטחון הפלסטינים שנמצאים בנקודה בעיתית מאוד. מצד אחד הם מעוניינים בשמירה על הסדר, מצד שני הם נתפסים כמי שמסייעים לישראל להפסיק את האינתיפאדה החדשה עליה הכריזו הצעירים. בגלל הסיבה הזו, מנגנוני הביטחון הפלסטינים פועלים במהלך ההפגנות בצורה סמויה ובעיקר דואגים שלא יתבצע ירי מתוך המפגינים לעבר כוחות הביטחון הישראלים.
גם אם ההתקוממות הנוכחית תדעך, התחושה הזו, שהולידה במדינות ערב את ההפיכות השלטוניות נמצאת כבר בלב הצעירים הפלסטינים.
המקור להתקוממות הנוכחית נסובה סביב מסגד אל אקצא. הסלוגן שהמציא ראאד סלאח "אלאקצא בסכנה", תפס את הרחוב הפלסטיני שמאמין באמת שישראל הולכת לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית. לסלוגן הזה מתחברים גם צעירים חילוניים שנוהגים לצאת לבילויים ולשתות אלכוהול האסור על פי דת האסלאם.
לא מסתפקים בהקלות
אחד המדדים של השינוי בחברה הפלסטינית, קיבל ביטוי בחודש הרמדאן האחרון. כמידי שנה ישראל הרכיבה רשימה של הקלות לאוכלוסייה הפלסטינית. השנה ההקלות היו נרחבות מתוך תחושה וצורך של מתאם פעולות בשטחים האלוף פולי מרדכי לתת לפלסטינים אוויר ותחושה של חג במיוחד לאחר המשבר של מבצע צוק איתן. למרות הרשימה המכובדת, הפלסטינים התייחסו אליה בזלזול, והבהירו כי הם לא מתכוונים להמשיך עם יחסי הפטרונות של ישראל.
סאיב עריקאת, שמונה על ידי אבו מאזן למזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף, הוציא תכנית סדורה תחת הכותרת של שינוי היחס של הפלסטינים כלפי ישראל. על פי תכניתו של עריקאת, הרשות הפלסטינית תיהפך למדינה פלסטינית. כאשר הוועד הפועל של אש"ף יתפקד כממשלה, והמועצה הלאומית הפלסטינית תשתמש פרלמנט. בדרך לתכניות האלו עוברים מאבקי ירושה שעלולים להחליש את פתח', ומהלכים בינלאומיים שתלויים בגורמים חיצוניים שמשפיעים על האזור, כמו השינויים במצב במזרח התיכון, הלחימה בדאעש והמדיניות האמריקאית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם