הפלסטינים פתחו באינתיפאדה, בישראל מתעקשים שזהו גל טרור

רק כאשר ממשלת ישראל תשכיל לומר בקול רם מול איזה איום היא מתמודדת, היא תוכל לבלום את גל האלימות הנוכחי. צריך להפסיק לחשוש להכריז: "זו אינתיפאדה"

מאז החל סבב האלימות האחרון מבקשים גורמים שונים, בתקשורת וגם בהנהגה הישראלית, להסביר לעם היושב בציון כי הוא מתמודד מול גל טרוראו אלימות מתפרצת ולא, חלילה, מול אינתיפאדה. ראשית, אינתיפאדה פירושה "התעוררות|", "התפרצות זעם", ובמובן המקובל – "התקוממות עממית".

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

האם יש הגדרה ברורה מתי פורצת אינתיפאדה ומהם מאפייניה? לא. בדומה לסבבי לחימה קודמים בין ישראל לשכנותיה הערביות או בין ישראל לחמאס, הייתה זו ההנהגה הישראלית שבחרה להגדיר אם מדובר במבצע או במלחמה. כך לדוגמה, מלחמת ההתשה שהתנהלה בין מצרים לישראל בין 1970-1969 הוכרה כמלחמה באופן רשמי רק בשנת 2003. מאידך, מבצע "שינוי כיוון" זכה להפוך למלחמת לבנון השנייה בעקבות לחץ ציבורי על ממשלת אולמרט, בעוד שמבצע "צוק איתן", שנמשך חמישים יום, נותר עדיין בגדר מבצע.

תחנת האוטובוס במלכי ישראל צילום: AFP

חלק מהסממנים המובהקים לאינתיפאדה נמצאים בעובדה שהטרור הופך להיות דפוס פעילות קבוע, יומיומי, כאשר מאחורי המחבלים ישנה יד מכוונת, גורם מממן ותשתית אידיאולוגית ברורה. אמת, כל אלו היו נכונים לאינתיפאדה הראשונה (1987) ולזו השנייה (2000). אולם, המצב הנוכחי בישראלי ובמזרח התיכון, שונה לחלוטין מהמצב בשתי האינתיפאדות הקודמות. ומכאן, שאת גל הטרור הנוכחי ראוי וצריך לכנות כאינתיפאדה.

ראשית, בשונה מהשנים 1987 ו-2000, המציאות ב-2015 לא מצריכה הדפסה המונית של כרוזים או שימוש בביטאונים מחתרתיים וגלויים, כדי לגייס מחבלים או לתת הוראה להוציא פיגוע. בעידן האינטרנט, השימוש ברשתות החברתיות הוא הדרך הטובה, הקלה והזולה ביותר לעודד טרור, לגייס אנשים לבצע פיגועים ולהעביר מסרים אידיאולוגיים במטרה להמשיך ולהבעיר את השטח. לא צריך להיכנס למסגדים בירושלים או באום אל-פחם, מספיק להיכנס לבלוגים, יו-טיוב, לטוויטר ולפייסבוק, שלא לדבר על אתרי חמאס או פתח', כדי לראות את עוצמת ההתססה, ולהבין כי אכן ישנה יד מכוונת לאירועי האלימות האחרונים.

מקבילות דומות לנקודה זו ניתן למצוא באירועי "האביב הערבי", בייחוד במצרים ובתוניסיה. אם נשווה את אופן היציאה להפגנות ולקריאה למרי אזרחי ב-2011 לזה של עשורים קודמים, נמצא הבדל הגדול. במצרים, לדוגמה, המחאה התגבשה בקמפוסים באמצעות אגודות מחתרתיות ו"מועדוני חשיבה". אולם הנוער הערבי הצעיר של היום לא צריך את המפגשים החשאיים כדי לתאם עמדות. היום יש יכולת לגייס אנשים או להפיץ בקרב אלפים רבים אחרים – סטודנטים, תלמידי בית ספר, פועלים ועוד – את מסר ההתקוממות, או במקרה הפלסטיני: את רעל "אל-אקצה בסכנה".

שנית, בשונה מהאינתיפאדות הקודמות, שבהן ישראל הייתה פרוצה לחלוטין והסתמכה בעיקר על פריסת כוחותיה ועל יכולותיה להשיג מודיעין טוב בזמן אמת, גדר ההפרדה מספקת היום לישראל הגנה טובה מפני מסתננים ומפגעים. ייתכן שדווקא עובדה זו, לצד הנתון הנוכחי בדבר העדר מסה קריטית בדומה לאינתיפאדה הקודמת, אחראים ליצירת הרושם אצל רבים שהאירועים האחרונים הם גל טרור חולף ולא אינתיפאדה. אולם, מדובר בשכנוע עצמי, שהנה ישראל מתמודדת מול טרור מקומי-נקודתי ולא המוני ורחב.

שלישית, וזו דווקא נקודת דמיון משותפת בין כלל האינתיפאדות, בדומה למצב ב-1987 או לזה של 2000, להנהגה הפלסטינית היום אין מה להפסיד. אז, כמו היום, סירבו הפלסטינים לשבת ליד שולחן המשא-ומתן ללא תנאים מוקדמים, סירבו ליוזמות ולהצעות תיווך שונות ומגוונות (להזכירכם: ברק הציע לערפאת בקמפ-דיוויד למעלה מ-77 אחוז משטחי הגדה, מלבד עזה) וזיהו חולשה אמריקאית כהזדמנות לפוצץ את האזור. תוסיפו לכך את העובדה שאבו-מאזן נחלש מול חמאס, חמאס מרגישה את הלחץ של הארגונים הסלפים בעזה, וכולם מנסים להראות חוזק ועמידה איתנה מול ישראל - והנה מתכון בדוק ומוצלח לאינתיפאדה.

מדוע חשוב להגדיר את האירועים האחרונים כאינתיפאדה? כל אדם שמשכיל להבין מול מה הוא מתמודד יצליח בהתמודדות, ברגע שיכיר ויודה בגודל האיום שניצב מולו. ככל שנכיר מהר יותר בעובדה שגל הטרור הנוכחי הוא המוני, עם יד מכווננת ומממנת ובעל טכניקות חדשות, אך מוכרות, לגיוס מחבלים - נמנע מהציבור פאניקה, ונתמודד עמו בהצלחה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg