ראשי » חדשות » דעות

דאעש זה כאן: צריך להתכונן, צריך להילחם

המלחמה שאיש אינו יודע את סופה היא מלחמה מול רוע מוחלט ומופרע. יש סכנה שמשהו מאכזריות האויב ידבק גם בנו, אבל אסור להתבלבל: מבצעי הלינץ' בבאר שבע הם לא אנחנו

ביולי 2001, חודשיים לפני הפיגוע בתאומים, ביקרתי בניו־יורק. הסיפור המרכזי בחדשות היה טרגדיה אנושית שכאילו נלקחה משיר של טום וייטס. ילד בן שש בשם מייקל קולומביאני עבר ניתוח מוצלח להסרת גידול סרטני מראשו. כעבור שבוע הוא נכנס לבדיקת IRM, ונהרג בתאונה ביזארית. מכל חמצן שמישהו שכח לקשור ריסק לו את הראש. עשרה טון שוקל מגנט של IRM. חתיכת מפלצת. המכל עף לתוך המכונה וריסק לילד המסכן את הראש.

עוד כותרות ב-nrg:
- בנט תוקף את לבני: "היא חיה בשוודיה, לא בארץ"
- "חשבו שהיא בובה": תינוקת נשארה נעולה במעון
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

עוצמת המגנט ב־IRM היא פי 30 אלף מהכוח המגנטי של כדור הארץ, וכשכוח טבע כזה פוגש טעות אנושית הוא מוליד טרגדיה איומה. אין פה טוב ורע במובן האנושי הקלאסי. זהו אסון נטול שיפוט ערכי, גורל מחורבן. אבל אז בא פיגוע התאומים, אסון עצום מעשה ידי אדם, ופתח את שערי הגיהנום.
 
לרוע יש פנים, ואנחנו מכירים אותם. המערכה החדשה־ישנה, המלחמה שאיש אינו יודע את סופה (הצבא כבר מתכנן גיוס מילואים), היא מלחמה מול רוע מוחלט ומופרע. אסור לנו להתבלבל. החוץ אמנם לפעמים משפיע על הפנים, כמו בבאר־שבע, אבל במהות אנחנו הטובים. אני לא מתעלם מהסכנה שמשהו מאכזריות האויב ידבק בנו. אנחנו בני אדם, והרוע נושא בחובו קסם אפל. ניטשה כבר אמר: “הלא כאילן האדם. ככל אשר ירבה לשאוף אל על ואל אור, יגבירו שורשיו כמיהתם ארצה, מטה, לחושך, לתהום, לרשע“.

מלחמה ברוע גובה מחיר מוסרי. בנות הברית במלחמת העולם השנייה נלחמו באכזריות בתועבה הנאצית. האמריקאים הורידו פצצת אטום על יפן. הבריטים שיטחו ערים גרמניות בתאוות נקם. הרוסים אנסו 2 מיליון גרמניות. והם היו הטובים, באמת הטובים. אנחנו, קורבנות הנאציזם, השתעשענו יום־יומיים ברעיון להרעיל את הריין, אבל בסוף לא נקמנו. אנחנו לא צמאי דם. אני לא יודע מה צופן בחובו העתיד, אבל עד עכשיו רוב הציבור היהודי התנהג למופת.

הרשתות החברתיות מפוצצות בסרטוני הסתה לרצח יהודים באשר הם יהודים. סרטים שבהם ילדים ערבים לומדים לשחוט יהודים. ילדה בת ארבע עם סכין. יהודי נדרס בפיגוע, וההמון הצוהל מוחא כפיים בלעג ומשליך אבנים על הצוות הרפואי שנלחם על חייו. אנחנו זה לא הם. מבצעי הלינץ‘ הם היוצאים מן הכלל ואין בהם כדי ללמד על הכלל, גם אם יש מי שמנסה לצייר אותנו כאומה מתבהמת וגזענית.

בשנת 1877 פרסם הסופר הרוסי פיודור דוסטויבסקי את ה'אני מאמין' שלו נגד היהודים והיהדות, ובמרכזו הטענה כי מהות החוויה היהודית היא “הצימאון לרוות זיעתנו ודמנו“. אחד העם השיב לו במאמרו המפורסם 'חצי נחמה'.

על פי אחד העם, אפילו יהודים שכבר מאמינים לעלילות הגויים כי היהודים שקרנים, נוכלים, חלאות המין האנושי וכולי - אפילו יהודים כאלו לא מסוגלים להאמין בעלילה שהם משתמשים בדם ילדים נוצרים לאפיית מצות בפסח. דווקא בעלילת הדם יש חצי נחמה, כתב אחד העם, משום שכל יהודי שפוי יודע שזהו שקר נתעב. מכאן שגם יתר ההשמצות האיומות שהטיחו ביהודים הן חסרות אחיזה. עלילות הדם לא פסקו. הן לובשות ופושטות צורה, אבל הן עדיין איתנו.

רק בודדים מאיתנו ירדו לשפל המדרגה, אבל כעם אנחנו עומדים בסטנדרטים שהצבנו. אנחנו לא מחלקים סוכריות כשנרצחים ילדים. אנחנו לא מקדשים רצח, אף רצח. אותם אנשים שטוענים שאסור להכליל את הערבים כולם כאומה רצחנית, הם אלו שמטילים אשמה קולקטיבית על עם ישראל בגלל מעשה בודדים. אחרים יודעים שמדובר בשטויות, אבל נגררים בזרם.

נדמה לי שאם אחד העם היה כותב היום את 'חצי נחמה', הם היו מבקשים ממנו: “בעיקרון אתה צודק, אבל תהיה חכם. אם מאשימים אותנו בשתיית דם ילדים נוצרים, כדאי להפסיק את השימוש ברסק עגבניות, קטשופ ומיץ פטל. אתה יודע, נגבש אסטרטגיה להכיל את השנאה“.

מי שתהה מתי דאעש יצוצו בישראל, קיבל את התשובה בשבועיים האחרונים. לא רק השראה, לא רק סרטונים שקוראים לשחיטת יהודים ומאיימים לחסל את כולנו בקרוב, לא רק ילד ערבי שניסה לרצוח ילד יהודי ועל מיטתו בבית החולים הישראלי הוא מניף את אצבע 'התכפיר' – ההצדעה הדאעשית. לפחות שלושה מחבלים, ודאי הנבלה מבאר־שבע, היו דאעשים. ויהיו עוד. צריך להתכונן, גם תודעתית. סוד כוחם הוא סאדיזם מפלצתי המופץ ברשת ומטיל אימה.

לפני שנה וחצי כבשו 800 אנשי דאעש את מוסול, עיר בת שני מיליון אזרחים. הם הצליחו להביס כמעט ללא קרב 30 אלף חיילים ו־25 אלף שוטרים. 15 מיליארד דולר השקיעו האמריקאים בצבא העיראקי. 15 מיליארד דולר על פארש. הצבא לא נלחם. החיילים השאירו נעליים וברחו. הם היו מבועתים במנוסתם. אימה.
 

והאימה היא מהות הטרור. בלעדיה אין לטרור משמעות, רק סטטיסטיקה של מספרי הרוגים. 'טרור' בלטינית משמעו להפחיד. ההנחה המקובלת היא כי השימוש במושג טרור החל במהפכה הצרפתית, ונועד לתיאור שלטון היעקובינים בהנהגת רובספייר. תקופת הטרור התאפיינה בעיקר בהוצאות להורג המוניות של מתנגדי המהפכה, אמיתיים ומדומיינים, על גיליוטינות שהחלידו מרוב דם. בסוף התקופה, כמו בכל מהפכה ראויה לשמה, זכה המחולל הראשי רובספייר למגעה המלטף של המאכלת.

שורש המונח 'טרור' עתיק יותר ומגיע לראשית ימי האימפריה הרומית. המונח 'טרור קימבריקוס' מקורו בשנת 105 לפני הספירה. רומא עמדה מול גל פולשים, השבטים הקימבריים, שבטים גרמאניים שמוצאם מאזור דנמרק של היום. במשך ארבע שנים הטילו הקימברים אימה על רומא והכו בלגיונות, עד שהובסו על ידי גאיוס מריוס.

הקימברים נודעו כלוחמים עזי נפש וצמאי דם, שהמוות לא הטיל בהם אימה. לפני קרב היו כוהניהם, עטופים בלבן, שוחטים בזה אחר זה שבויי מלחמה, משסעים את בטנם, חוזים עתידות באבריהם הפנימיים ומעניקים פירוש מקורי ומקאברי למושג 'בוחן כליות ולב'. חיילים רומים ידעו זאת. אבל אנחנו מחוסנים. את האימה הגדולה שלנו עברנו לפני שבעים שנה. אין יותר גרוע. סיימנו עם הפרק ההוא של חוסר אונים ותחינה מול שמיים אילמים.

בתוך המהומה והמועקה, בתוך הבלוז של הסתיו, יש גם אופטימיות. אומה שלוחמיה ואזרחיה מפגינים גבורה וצלם אדם, היא אומה חזקה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

אראל סג''ל

עיתונאי ופרשן. חבר להקת נאג' חמאדי

לכל הטורים של אראל סג''ל