הסטטוס קוו אכן משתנה כל הזמן – לטובת המוסלמים
דגלי חמאס ודאעש במסגדים, הפיכת האתר הקדוש למחסן בקבוקי תבערה ומעקב אחר שפתותיהם הנעות של היהודים – המצב בהר הבית משתנה ועוד איך, והמפרים הגדולים שלו הם דווקא המוסלמים. אם נתניהו כבר נדרש לסוגיה ועומד על שלנו, מוטב שייאבק על המצב המקורי, שאִפשר ליהודים קצת יותר חופש בהר
"ישראל לא משנה את הסטטוס קוו בהר הבית", הכריז מאות פעמים בשבועות האחרונים ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא אמנם לא מתכוון לשנות את הססטוס קוו, אך המצב הקיים בהר משתנה ועוד איך. הוא משתנה כי אין דבר כזה סטטוס קוו, בשום תחום. כדור הארץ עדיין לא עצר מלכת, וכך גם המציאות הרוחשת. לכן, אך טבעי הדבר שגם בהר הבית הסטטוס קוו לא נשמר, פשוט מכיוון שהוא אינו יכול להישמר. אגב, אחרון המשנים את הסטטוס קוו הוא ראש הממשלה עצמו אשר הכריז בקולו שמי שאינם מוסלמים לא יתפללו בהר. עד כה זו הייתה רק מדיניות דה-פקטו. נתניהו הפך אותה גם למדיניות דה-יורה. זהו שינוי, אף כי מינורי. המפרים הגדולים של התנאים השוררים במקום הקדוש הם דווקא המוסלמים.כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כבר שכחנו, אך בשנות ה-90 ביצעה התנועה האיסלאמית חפירות נרחבות בהר הבית, הקימה מסגד חדש באורוות שלמה, חפרה בור אדיר ממדים בתוך ארבעה ימים, הרסה רבים משרידי בתי המקדש היהודיים והוציאה את השפוכת מחוץ להר. מאות דחפורים, משאיות ופועלים עבדו בהר ללא הפרעה חודשים ארוכים. הם עשו זאת כמובן בניגוד לחוקי הבנייה והתכנון ותוך התעלמות בוטה מרשות העתיקות ומהחוקים המגדירים כיצד מטפלים בישראל בממצאים ארכיאולוגיים.
המפעל ההנדסי האדיר הזה נעשה ברובו על ידי אזרחים ישראלים ובהובלת התנועה האסלאמית. איש מהם לא נתן על כך את הדין. מערכת אכיפת החוק הישראלית, זו שמורידה מההר בברוטליות כל יהודי שמעז למלמל כמה מילים על ההר, גילתה רפיסות מהדהדת. כך גם ראשי הממשלה נתניהו בכהונתו הראשונה ומחליפו אהוד ברק. מאז מלחמת ששת הימים ועד עצם היום הזה לא היה זעזוע גדול יותר לססטוס קוו בהר הבית מאשר החפירות ההן.
המפעל ההנדסי באורוות שלמה היה דוגמה קיצונית לשינויי סטטוס קוו שמבצע הוואקף בהר חדשות לבקרים. ב-2008, וגם אשתקד, בוצעו חפירות ענק במקום המקדש כדי להניח קו מים וכבל חשמל. פעולות בינוי נוספות, המהוות פגיעה משוועת בעתיקות נדירות בחשיבותן, הן דבר שבשגרה. קורות העץ המפורסמות אשר עד היום איש לא יכול לתארך אותן כנדרש הן רק אחת הדוגמאות לממצאים יקרי ערך שאינם נשמרים במסגרת הסטטוס קוו הקדוש.
להפרות הבוטות האלה מתלווה מסע הסתה בן 20 שנה תחת הכותרת "אל-אקצא בסכנה". בו בזמן שניצח על מפעל החרבת השרידים היהודים בהר, פתח ראאד סלאח בקמפיין השקרי, המהווה גם הוא במידה מסוימת הפרה של הססטוס קוו. יתרה מכך, עצם הקמתה של התנועה האיסלאמית והדגש שנתנה לאל-אקצא מהווים שינוי מצב. כידוע, הר הבית לא מוזכר בקוראן והוא לכל היותר האתר השלישי בחשיבותו עבור הדת המוסלמית. אבל התנועה האיסלאמית, בעצה אחת עם יאסר עראפת, אבו מאזן והח"כים הערבים, החליטו להעלות את ההר על ראש שמחתם, כיוון שזיהו את חולשת הריבונות הישראלית עליו. הם החלו להפנות את צאן מרעיתם אל ההר, קיימו כינוסים על אודותיו במקומות מגוריהם, הקימו את המורביטאת והמוראביטון, ובסיפוח זוחל ניסו לחזק אחיזה בהר.
כך שהססטוס קוו אכן השתנה, אבל לטובת המוסלמים ולא לרעתם. דגלי חמאס שלא נראו בעבר צצו ברחבות המסגדים, ולאחרונה הצטרפו אליהם דגלי דעאש. נאומי הסתה אנטישמיים, שלא היו כמותם בעבר, נשמעו מן הרמקולים. החמורות מכל הן ההתפרעויות. וכי יש הפרה גדולה יותר של הסטטוס קוו מהפיכת אתר תפילה קדוש למחסן בקבוקי תבערה, אבנים וזיקוקים?!
גם הצד היהודי שינה לאורך השנים את הססטוס קוו, והחלק הידוע בשינוי הוא הגידול המשמעותי במספר היהודים המבקשים לעלות להר ולהתפלל בו. כיום מדובר על 12 אלף איש בשנה, לעומת כמה מאות בעבר. הבעיה היא שעם השנים, התנאים האמורים להסדיר את עליית היהודים – שלא לדבר על תפילתם בהר – הולכים ונעשים נוקשים יותר. זהו השינוי.
בחודשים הראשונים שלאחר מלחמת ששת הימים פעלה בהר הבית מדרשה רשמית של מדינת ישראל. הרב הראשי לצה"ל, שלמה גורן, הפעיל אותה. ודאי שהוא עצמו גם התפלל במקום הקדוש. בעשר השנים הראשונות לאחר ההכרזה "הר הבית בידינו", יהודים היו רשאים לעלות מכל השערים אל הר. ב-1977 הוחלט להגביל את כניסת היהודים לשער המוגרבים בלבד.
שינוי אחר הוא המעקב אחר שפתותיהם הנעות של היהודים. גם זו תופעה שלא הייתה בעבר. הגידול במספר אנשי הוואקף – עוד שינוי בססטוס קוו – המתלווים ליהודים הופך כל ביקור בהר לסיוט. מגבלה אחרת, המוחרפת גם היא עם השנים, היא הקטנת הקבוצות היהודיות פיחות זוחל. כיום מדובר על יותר מ-12 איש בקבוצת יהודים. אגב, הכוונה לחובשי כיפות בלבד. יהודים חילונים נחשבים בהר לתיירים – גם זה שינוי בססטוס קוו.
בשורה התחתונה, בהר הבית אין סטטוס קוו. לכן, אם נתניהו כבר נאלץ להידרש לסוגיה, מוטב שייאבק על המצב המקורי, שאִפשר ליהודים קצת יותר חופש בהר. יפה עושים הוא וגלעד ארדן שאינם נותנים פרס לטרור ואינם סוגרים את ההר לאחר התפרעויות המוסלמים. אבל אם הוא כבר עומד על שלנו, נכון שיתעקש עוד קצת על מה שטוב ליהודים גם בהר הבית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם