הריסת בתי מחבלים – מדוע צריך דיון משפטי?
על פי הנהלים, שופט העליון פוגלמן לא יכול היה לדחות על הסף את העתירה נגד הריסת בתי המחבלים. אז מה רצו ממנו המבקרים? והאם עניין שכזה אמור בכלל להגיע לפתח בית הדן?/ פרשנות
בשבוע שעבר סערו הרוחות בעקבות החלטת השופט עוזי פוגלמן להקפיא באופן זמני את הריסת בתי המחבלים שרצחו את בני הזוג איתם ונעמה הנקין, ואת מלאכי רוזנפלד ודני גונן.
עוד כותרות ב-nrg:
• כמה עמוק שקעה איראן בבוץ הסורי?
• מדהים: נהג הציל אישה מגשר מתאבדים
• הכתבות הכי שוות - בעמוד הפייסבוק שלנו
הצו להריסת הבתים התקבל לפי החלטת המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון, בסמכות המוקנית לו לפי תקנות ההגנה (שעת חירום). משפחות המחבלים, יחד עם המוקד להגנת הפרט, עתרו לבג"ץ נגד ההחלטה, ועל לפי הנהלים היא הובאה בפני דן יחיד, במקרה זה - השופט פוגלמן. חשוב לציין שלפי תקנות סדר הדין, אין לשופט יחיד סמכות לדחות את העתירה על הסף. כלומר, גם אם היה רוצה, השופט פוגלמן לא יכול היה לסתום את הגולל על טענות משפחות המחבלים, ולכן בחר להעביר את העתירה להרכב של שלושה שופטים ולהקפיא את הריסת הבתים עד להחלטתם.
אז על מה נמתחה הביקורת? ככל הנראה על לוח הזמנים. גורמים שיצאו נגד ההחלטה טענו כי פוגלמן היה יכול לכנס הרכב של שלושה שופטים באותו יום, ולא לחכות שבוע, או לחילופין להעביר את ההחלטה לשופטים אך לא להקפיא את הריסת הבתים (מה שהיה בעצם מייתר את העתירה מול הרכב השופטים, שכן הם היו דנים בה רק לאחר ההריסה). בינתיים, כך נטען, העובדה שהעניין נדחה בכמה ימים פוגעת באפקט ההרתעתי. כלומר, על אף שבאופן פורמלי פוגלמן לא היה יכול לדחות את העתירה על הסף, הוא יכול היה לנקוט פעולות שתוצאתן תהיה זהה - הריסת הבתים ללא דיחוי.
"צריך גם לשים לב אל סיכויי העתירה בפני ההרכב", אמר לי אחד ממבקרי ההחלטה. "הסיכויים שהשופטים יקבלו אותה ויפסקו נגד הריסת הבתים היא אפסית. אז למה לעכב את הסיפור, לפגוע בהרתעה ולסכן בינתיים חיי אדם?".
ואכן, ניתן להניח שהעתירה, שההרכב ידון בה השבוע, תידחה על הסף והריסת בתי המחבלים תצא לפועל. התחזית הזו מבוססת על פסק דין שניתן בשנה שעברה, בעקבות עתירה של כמה ארגוני שמאל במסגרתה הם ביקשו צו הצהרתי על כך שהשימוש בתקנה שמקנה למפקד הצבאי סמכות להריסת בתי מחבלים אינו חוקי. בג"ץ דחה את העתירה העקרונית, אפשר למעשה את השימוש בתקנה, והפריך את טענות הארגונים בזו אחר זו.
כך, במענה לטענות העותרים שהריסת בתי המחבלים היא ענישה קולקטיבית האסורה על פי המשפט הבינלאומי, קבע בג"ץ כי התכלית של ההריסה היא הרתעתית, לא עונשית; מטרתה לתת בידי המפקד הצבאי כלים שיוכלו ליצור הרתעה אפקטיבית ולא גמול עונשי כלפי המשפחות (אם כי חשוב לציין שפעמים רבות משפחות המחבלים יודעות על מעשיהם ואף מעודדות אותם – כך שבמובן זה, גם אם התכלית היתה עונשית, לא היה מדובר בענישה קולקטיבית).
טענה נוספת שהעלו העותרים נגעה להפליה ולעובדה שהאקט של הריסת בתים לא מופעל כלפי האוכלוסייה היהודית. גם את הטענה הזו בג"ץ דחה. "הפער הוא עצום – באיכות הפיגועים, בכמות, ובעיקר לצורך ענייננו, ביחס הסביבה: גינוי תקיף והחלטי מקיר לקיר במגזר היהודי, מה שאין כן בצד שכנגד", נכתב בפסק הדין. לכן, ממילא לא מתקיימת אפליה, שכן היחס השונה נובע משונות רלוונטית בין האוכלוסיות.
העותרים אף תמכו את דבריהם במשפט העברי ובכמה מקורות המתנגדים לעונש קולקטיבי. כך בין היתר, הם הביאו ראיה מדברי הנביא יחזקאל: "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת, הִיא תָמוּת: בֵּן לֹא-יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב, וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן..." (י"ח, כ'). את הטענה הזו שלל בית המשפט כשעמד על כך כי במשפט העברי מדובר בקטל, בהריגה של צדיקים עם רשעים, וכאשר מדובר בהריסת בתים מדובר בפגיעה ברכוש בלבד.
אם כן, בג"ץ קבע כי קיימת סמכות לבצע הריסת בתים. עם זאת, הוא הדגיש שעל המפקד הצבאי להפעיל את הסמכות באופן סביר ולקחת בחשבון את חומרת המעשים המיוחסים לחשוד, מספר האנשים שייפגעו מההריסה, עוצמת הראיות נגד החשוד, מידת מעורבותם של בני המשפחה ועוד.
על כל פנים, מעבר למגבלות הסבירות, האתגר המרכזי העומד לפתחי התומכים בהריסת בתי מחבלים הוא להוכיח שמדובר באקט מרתיע. ככל שהדבר יוכח, כך יהיה מדובר בכלי משפטי לגיטימי שלא ניתן יהיה לשלול בנקל. לפי מבחני המידתיות יש להראות כי ישנה התאמה בין המטרה לבין האמצעי. כלומר, שהריסת בתי מחבלים מובילה למטרת ההרתעה. אומנם לא נדרש כי האמצעי יגשים את המטרה במלואה, אבל צריך שיתקיים קשר רציונלי בין השניים ושיוכח באיזשהו אופן כי הריסת בתי המחבלים "נושאת פירות" ומסייעת בהרתעה. זוהי נקודה מרכזית מבחינת בית המשפט, משום ששאלת האפקטיביות של הריסת בתי מחבלים טרם הוכחה באופן מספק. יש בדבר קושי מובנה, משום שקשה להוכיח למה אדם נמנע מעשייה כלשהי שלא התרחשה, אך ככל שניתן לערוך מחקרים כאלה, הדבר יאפשר הריסת בתים ללא משוכות משפטיות.
השבוע יתכנס בית המשפט העליון להכריע בעתירה. לפי תקדים העבר ולפי נסיבות המקרים הללו, נראה שהוא ידחה את עתירת משפחות המחבלים על הסף. אבל אי אפשר להימנע מהתחושה שיש פה שאלות רחבות יותר. אנחנו נמצאים בעיצומו של גל טרור רצחני.
כללי המשחק השתנו. כפי שכתבה השופטת אסתר חיות בפסק הדין, המודל הישן של מלחמה בין צבאות אינו מתאים למציאות של ארגוני טרור, והדבר מעורר צורך משפטי להסדרת מערכת דינים בינלאומית חדשה. אך מעל הכל עולה שאלה נוספת שמטבע הדברים לא הוזכרה בדברי בית המשפט: האם בג"ץ אמור להיכנס לרזולוציות כאלה בעת לחימה, והאם החלטה על הריסת בתי מחבלים שנועדה לצורך הרתעתי אינה בגדר צורך מבצעי שאמור להתקבל ברמת השטח – בלי דיונים, צווי בית משפט ודחיות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם