כך הפכה מורשת רבין לכתב אישום נגד מחנה שלם
לעולם לא אשכח כיצד עיתונאי מפורסם קרא להחרים נשק מחיילים חובשי כיפות סרוגות. במו עיניי, ראיתי כיצד מגרשים מהכיכר קבוצה של ילדי בני עקיבא. תחושת העלבון, הנרדפות, סתימת הפיות והאשמה הגורפת באחריות לרצח הובילה אותי להרהר מחדש במחנה השמאל שבחרתי בו, המכנה עצמו שפוי ונאור. הוא לא
"אינך יכול להיכנס לאותו הנהר פעמיים", גילה לנו הפילוסוף היווני הרקליטוס. הזמן עובר. המציאות משתנה. אבל בי"א בחשוון הנהר הוא אותו נהר והמים אותם מים. שוב מקלפים את הגלד ומגלים את הפצע. לכאורה, הסיפור סגור ומסוגר עם פלומבה - הצלם צילם, השוחט שחט וראש הממשלה יצחק רבין ז"ל שוכן עפר זה עשרים שנה. אבל הפצע נותר טרי, מסרב להגליד, אדום ותוסס מוגלה.כנהוג אצלנו בהספדים, הרשו לי לדבר על עצמי, ולחלץ תובנות מתוך צרות עולמי:
בבחירות 92 התלבטתי בין מרצ לעבודה. בחרתי מרצ, ואני מספר זאת כדי להבהיר שבחיי חציתי מחנות, עברתי שבט מתוך הכרה שפנאטיות רעיונית ודוגמה קתולית הן אויבות המחשבה החופשית. גדלתי בחממת הציונות הדתית-לאומית, אך ככל שהתערערה אמונתי הדתית וקרעים נקרעו בזהותי היהודית התקרבתי אל רעיון האוניברסליות ההומניסטית.
ההצבעה למרצ הייתה עבורי לא רק מרד נעורים והתרסה מול הרעיון היהודי-ציוני-לאומי שעליו חונכתי, אלא ממש אקט טקסי של המרת דת וקבלת הכשר לשפיותי ולעליונותי המוסרית והאינטלקטואלית על הסובבים אותי. ימני נראה בעיניי באותה תקופה כאמוציונלי, חשוך ונבער.
את השינוי הפוליטי שחל בי, ואת החזרה לשבט יש לתלות בכישלון אוסלו, וההבנה שהפרטנר הוא אויב שלעולם לא יניח את נשקו אבל גם לרצח רבין היה משקל כבד בתזוזה הביתה. ואם לדייק, העובדה שהרצח נוצל ומנוצל למטרה פוליטית מגונה - דהיינו הטלת אות קין במחנה שלם. באחים שלי.
20 שנה מופנית אצבע מאשימה בחודש חשוון כלפי הימין, והציבור הדתי-לאומי בפרט. המסר ברור: יגאל עמיר לחץ על ההדק, אתם שלחתם אותו. העובדה שמחנה השמאל בחר להגדיר את זהותו באמצעות הטלת אשמה קולקטיבית הביאה את המחנה שמנגד לפתח נוגדנים.
רצח רבין הפך למיתוס מכונן של השמאל בהתייחסותו לימין, מורשתו של רבין נוסחה לכדי כלל כתב האשמה חריף וקולקטיבי נגד מחנה שלם. מעשהו הנפשע והבזוי של יגאל עמיר נתפס על ידי השמאל כשליחות קטלנית, ובמהלך היסטורי אירוני דומה שהיה בהתנהלות הד נושן לדוקטרינה הנוצרית הטופלת על כלל העם היהודי את האחריות על רצח ישו. אשמתכם קבועה ונצחית, עד שלא תמירו את אמונתכם.
לעולם לא אשכח כיצד עיתונאי מפורסם קרא להחרים נשק מחיילים חובשי כיפות סרוגות במיוחד אלו המשרתים ביחידות מובחרת. במו עיניי, ראיתי כיצד מגרשים מהכיכר קבוצה של ילדי בני עקיבא. תחושת העלבון, הנרדפות, סתימת הפיות והאשמה הגורפת באחריות לרצח הובילה אותי להרהר מחדש במחנה שבחרתי בו, לפקפק במחנה המכנה עצמו שפוי ונאור. הוא לא.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ויחד עם זאת, למרות טקס ההרשעה הקולקטיבי בכיכר, האינדוקטרינציה הפוליטית, שכתוב ההיסטוריה ועבודת האלילים הכרוכה בסגידה לדמות ערטילאית של משיח שלום שנצלב ולחזון אוסלו שקרי - אני לא שוכח שראש ממשלה נרצח פה בשל דרכו. ולכן הסקר שנערך השבוע בקרב המגזר הדתי לאומי, וחשף כי יותר ממחצית הנשאלים טוענים כי יגאל עמיר לא רצח את רבין, מדאיג ומקומם. 20 שנה אחרי, גם לי נותרו שאלות לא פתורות. תהיות על תפקוד המחלקה היהודית בשב"כ - מאופי השימוש בסוכן מדיח כאבישי רביב ועד לכישלון האבטחה. גם בי יש כעס על הרשעת מרגלית הר שפי באי מניעת פשע, הרשאה מופרכת וחסרת בסיס שאפילו ראש השב"כ לשעבר, עמי איילון, הודה בה.
אני יכול להבין את המניע שגורם לרבים לפקפק. את הפסיכולוגיה ההפוכה. אבל אסור לנו להתבלבל. אסור לנו להקל ראש ברצח עצמו, ברעידת האדמה שפקדה אותנו בנובמבר ההוא. אסור לנו להתעלם מעוצמת השנאה שהביאה יהודי לנסות לשנות את מהלך ההיסטוריה באמצעות ירייה. רצח של ראש ממשלה יהודי. רצח שכל מהותו הטלת אימה על הדמוקרטיה הישראלית וחבלה בריבונות ממשלה נבחרת. רצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל היה שעת השפל של הדמוקרטיה הישראלית ועם ישראל. היום שבו נפלו השמים.
"הכדור הזה הריהו קדמון", כתב חורחה לואיס בורחס אחרי רצח קנדי במסה הקצרצרה "לזכר ג'ון פיצ'גרלד קנדי". אותו כדור, מספר לנו בורחס, הרג את לינקולן, "תוך מעשה מאגי או נפשע של שחקן אחד שמילותיו של שייקספיר הפכוהו למרקוס ברוטוס, רוצחו של יוליוס קיסר". קודם לכן היה הכדור דברים אחרים. הוא היה המערפת שביתרה את ראש המלכה, המסמרים בגוף הגואל, הוא היה הרעל בטבעת הברזל של חניבעל והגביע המורעל ממנו גמע סוקרטס. "בשחר הזמנים", כותב בורחס, "הוא היה האבן שהשליך קין בהבל אחיו והוא יהיה הרבה דברים שכיום איננו מסוגלים כלל להעלות בדמיוננו, ואפשר שקִצו יבוא רק עם קִצם של בני-אדם ושל גורלם המופלא והשברירי". ואנו היהודים יודעים זאת שבעתיים, שנאת אחים גדולה מכל השנאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם