הבורגנים
מה הכי מגוחך בפתח תקווה? אתם, כשאתם צוחקים עליה. הרב נבון נחלץ לעזרת אם המושבות
על מה בעצם אתם צוחקים, כשאתם יורדים על פתח תקווה? אחד מפיגועי הדקירה הראשונים בגל הטרור העכשווי התרחש בעיר הזו. מיד לאחריו התמלאה הרשת בבדיחות פתח תקווה. כיוון שהפיגוע נגמר ב"ה בלי הרוגים, אפשר היה לצחוק. אתם מכירים את הבדיחות הללו, על המחבל שטעה בדרך, או מת משעמום, או על כתבי הטלוויזיה שפתאום צריכים לברר איפה פתח תקווה, דברים כאלו.
פתח תקווה הפכה למין סמל לקיום בורגני–זקן–משעמם, כדברי הבדיחה: מה המקום הכי חשוב בפתח תקווה? הכביש לתל אביב. ההוויה העירונית הישראלית נשזרת סביב משולש סמלי: ירושלים–תל אביב–פתח תקווה. ירושלים היהודית, הכבדה והעמוקה; תל אביב המגניבה, ההיי–טקית וההיפסטרית; פתח תקווה הבורגנית והמשעממת. לפעמים אני חושב שגאולה תבוא לארץ כשירושלים ופתח תקווה יחברו יחדיו נגד ההגמוניה היומרנית של תל אביב.
מספיק לצחוק
בנעוריי, כשגדלתי באלקנה, פתח תקווה הייתה העיר שלנו. לשם היינו נוסעים כדי לראות סרט, לבקר רופא עיניים או לקנות מכנסיים אצל פרויליך. אבל לא משום כך אני נחלץ להגנתה. מיהם הבורגנים הנוראים הללו שהרשת מייחסת לפתח תקווה? אנשים בעלי משפחות, שעובדים לפרנסתם, שמגדלים את ילדיהם ומחנכים אותם, ואת לילותיהם מבלים בשינה לקראת יום העמל הבא ולא בבילויים מטריפים.
כלומר, אני ואתם, וכל אדם שיש לו משפחה. ומיהם האחרים, הלא בורגנים, ההיפסטרים הנערצים? בעיקר צעירים, שעוד אין להם משפחות משלהם ושבוחרים לבלות את השנים הללו באופן המסוים הזה; ואליהם נוספים מן הסתם גם כמה מבוגרים מתיילדים, המזניחים את משפחתם. השכבה הדקיקה הזו היא המתוארת כמתנסה בחיים הלא משעממים, המרתקים, שאין למצוא בפתח תקווה.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
התחלפו היוצרות. האנשים החווים חיים מלאים ועשירים של משפחה ועבודה, אלו המשרתים במילואים ומשלמים מיסים ושותפים בקהילות, אלו שעליהם נשענת החברה, מתוארים כמעין פריפריה תרבותית–נפשית נידחת; בעוד אלו הנמצאים בין לבין, המנותקים מן החומרים הממשיים של חיים אמיתיים — הם כביכול המרכז.
כל זה, כמובן, דימוי יותר מאשר מציאות. הרי גם בתל אביב חיים בעיקר אנשים רגילים, מפרנסים, בעלי משפחות, משרתים במילואים. לולא הם, העיר הזו לא הייתה שורדת יום. אבל גם לדימוי יש כוח להזיק. בדיחות פתח תקווה גורמות לנו להתבייש בנורמליות. כאילו חיי משפחה שלווים וישרים אינם החיים האמיתיים. חז"ל אמרו שאיש כשר וראוי אפשר להספיד במילים הבאות: "הוי איש טוב, נאמן, נהנה מיגיעו" (ברכות ט"ז). והנה אצלנו התכונות הללו, הבורגניות כל כך, כאילו הפכו מברכה לקללה.
גם לעולם הדתי יש את ההיפסטרים שלו. בתוך הגל הניאו–חסידי של השנים האחרונות אפשר למצוא לעתים הרבה בוז לאנשים מן היישוב, העובדים את בוראם בלי צעקות והתבודדויות ובגדים מרושלים בקפידה. ביסוד הסלידה הזו מהבורגנים, הכאילו מגה–דוסית, עומד אותו זלזול תל אביבי באנשים המסתפקים בחיי משפחה שלווים. אבל מי שקורא את התורה בפשטות רואה שהיא מכוונת לאדם שעובד קשה, שמגדל את ילדיו, שנחלץ לעזרת עמו בשעת צרה. הוא אוסף את דגנו ותירושו, מאכיל את בהמתו, דואג לשכניו, ומשנן את התורה לילדיו. בקיצור, בורגני. התורה מעודדת אותו לעשות כל זאת ביושר ובאהבה, ואם הצליח בכך — צדיק ייקרא.
כשאני שומע אנשים מן היישוב המתלוצצים על "פתח תקווה" או על "הסחים", זה נראה לי קצת עצוב. כמו ג'ינג'י שלמד לצחוק מהבדיחות התפלות על ג'ינג'ים, או פרסי שלמד להעמיד פנים שההומור האינפנטילי על בני עדתו "הקמצנים" באמת משעשע, או מתנחל הצופה ב"ארץ נהדרת". כאשר אתם צוחקים על "פתח תקווה", אתם צוחקים על עצמכם. גם אם במקרה אתם גרים בתל אביב.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם