מרד חיובי
התופעה שבמסגרתה נשים מורידות את כיסוי הראש לאחר נישואיהן היא תולדה טבעית של התקדמות הזמנים. הגיוני שבעתיד גילוי התנגדות כאלה להלכה רק יגברו
סערה חדשה במגזר: מגזין 'מוצש' פרסם בשבוע שעבר כתבה על התופעה שבמסגרתה נשים דתיות מסירות את כיסוי הראש, ומיד זכה לביקורת חריפה - כיצד מעניק עיתון דתי במה למרד בהלכה?
לא רק שעצם הפרסום היה מוצדק, אלא שבכך מילא המגזין את תפקידו העיתונאי. עיתונות בכלל, ובכלל זה עיתונות דתית, אמורה לסקר את מה שקורה - ולא את מה שחלק מהקוראים היה רוצה שיקרה. הרי כשעיתונות מסקרת טרור פלסטיני או מעשי רצח ואונס, אין פירוש הדבר שהיא תומכת בטרור, ברצח או באונס.
כל מי שמסתובב בחוצות הציונות הדתית יודע שהתופעה שסוקרה אכן קיימת ואינה מומצאת, ולצדה ניצבת גם בתה הצעירה והנפוצה יותר – נשים נשואות צעירות שכלל אינן מתחילות לחבוש כיסוי ראש, או כאלה המסתפקות בכיסוי ראש סמלי, לרוב סרט כלשהו, שבוודאי אינו עונה לאמות המידה ההלכתיות שלפיהן "שיער באישה ערווה".
אין גם להתפלא על עצם קיומה של התופעה: זו תולדה די טבעית של הפמיניזם הדתי. ברגע שלמחוזות הציונות הדתית חדרה תודעת ערכה השוויוני של האישה, היה צפוי שהיא תתבטא גם במרד בכיסוי הראש. אמנם המרד הזה נולד בשלב מאוחר יחסית, שהרי קל יותר לבטא פמיניזם דתי באופן שמתפתל עם ההלכה ואינו מורד בה במפורש, אבל הופעתו בשלב כלשהו הייתה טבעית וצפויה.
אדרבה, הדבר הלא טבעי הוא העובדה שנשים דתיות רבות הרואות את עצמן כפמיניסטיות ממשיכות עדיין ללכת בכיסוי ראש (גילוי נאות: גם אשתי עושה כן), שהרי כיסוי הראש הנשי מבטא כניעה לגישה שוביניסטית מובהקת: הוא נועד לנשים בלבד, ומנומק בכך ששיערן של נשים הוא "ערווה" – כלומר, השיער מהווה פיתוי מיני כשלעצמו.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אכן, הקביעה הזו מצויה בהלכה, אבל מקורה בתורה לא לגמרי ברור, ולעומת זאת ברור שאותה קביעה עוצבה על ידי גברים בעולם גברי שממילא דאג להסתיר ככל האפשר את הנשים בבית. לעולם הזה שייכת גם קביעתו ההלכתית של הרמב"ם בהלכות אישות, שלפיה גבר צריך לדאוג שאשתו לא תצא מביתה יותר מפעמיים בחודש. בעולם מסוג זה, הופעה פומבית מוחצנת של אישה נשואה ששיערה גלוי יכולה הייתה להיחשב סנסציה ופיתוי מיני. קשה לקבל זאת במציאות שבה נשים נהנות משוויון זכויות, בעולם שבו אפילו גברים חרדים מורדים בפסיקתו של הרמב"ם ושולחים יום-יום את נשותיהם לעבודה, כדי שיוכלו להתפנות ללימוד תורה. מה לעשות, יאמרו החרדים ופוסקיהם, המציאות וצרכיה השתנו.
אין ספק שדווקא המציאות המתירנית הנוכחית תובעת עמידה קפדנית בכללי צניעות, אבל הם צריכים להתאים למציאות שבה אנחנו חיים, ולא לצאת מהנחות קדומות ששיער חשוף הוא היוצר פיתוי, או שרק נשים צריכות לעמוד בכללי צניעות. בהקשר הזה, המרד בכיסוי הראש הוא חיובי לא רק נקודתית, אלא גם ברמה העקרונית – משום שהוא מבטא נכונות של הפמיניזם הדתי, ושל עולם דתי בכלל, לעצב את דמותו לא רק במסגרת ההלכה הקיימת אלא גם למרוד בה ולפעול לשינויה.
אין מנוס מהכרה בכך שעולמות שמרניים כמו ההלכה משתנים אך ורק בשל לחצים ומרידות בפועל מהסוג הזה. כשם שהשיח הרבני בציונות הדתית הסכים לבחון את היחס להומוסקסואלים לא מתוך עיון תיאורטי בסוגיה, אלא רק לאחר שהתברר לו שיש בפועל הומוסקסואלים דתיים רבים, כך סביר שגם דיון מחודש בסוגיית כיסוי הראש יתבצע רק בעקבות מי שמרדו בו בפועל.
אבל יש לסוגיית כיסוי הראש הקשר רחב אפילו יותר: הרי כל יחסם של רבים מבני הציונות הדתית להלכה הוא סיפור מורכב ולא חד-משמעי. בשעה שאצל החרדים והחרד"לים מתקיימת מחויבות חד-משמעית להלכה והפרתה נחשבת כישלון, בקרב בני הזרם המרכזי בציונות הדתית – לאו דווקא ליברלים "מקצועיים" – תמיד התקיימו אזורים חוץ-הלכתיים: כך למשל, בני הציונות הדתית צרכו וצורכים תרבות חילונית ללא אמות מידה הלכתיות ומבלי לשאול רב. תופעה זו בולטת בתחומים שונים ומגוונים, עד שנכון יהיה לומר שיחסם של הדתיים-לאומיים להלכה הוא יותר "מסורתי" מאשר "אורתודוכסי" - למרות הדגל הפורמלי של זהותם.
רק טבעי שהתנהלות מסוג זה תחריף בתקופה שבה ממילא נפרצות כלל הזהויות המחנאיות הישנות, וזאת לטובת תרכובות זהות אישיות יותר. מי ששמח על קיומם של חילונים לומדי יהדות - שלא לדבר על חילונים ש"מתחזקים" ביחסם להלכה – אל לו להתפלא כשימצא במקביל גם דתיים ש"נחלשים", או דתיים שמושפעים מתפיסות ליברליות ופמיניסטיות גם כשאלה עומדות כנגד ההלכה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם