מתקנים את העוול: לזכור גם את פצועי המלחמה
עיגון יום הוקרה לפצועי צה"ל בהחלטת ממשלה הוא צעד בסיסי ומתבקש. זהו תיקון היסטורי למי שנפצעו בגופם ובנפשם על הגנת המדינה והארץ, אך לא זכו עד היום להוקרת תודה רשמית
יום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה, החל בערבו של יום העצמאות, הוא יום לא פשוט לרובם המכריע של אזרחי מדינת ישראל, ומטבע הדברים ישנן אוכלוסיות בציבור הישראלי שלהן יום הזיכרון קשה במיוחד, ביניהן בני משפחה, חברים ומכרים של הנופלים. ישנה אוכלוסייה נוספת, שביום זה, הכואב לכולם, נדחקת מעט הצידה תוך שהיא מרכינה ראשה בעיניים דומעות, וכמעט תמיד שותקת.מה הם יגידו? הם הרי היו "שם" וחזרו. הם חיים! גם אם גופם ונפשם עדיין פצועים ומצולקים. ביום זה, השייך לשכול, מי הם שילינו על מצבם, שכן הם כאן ואחרים לא. אך במוצאי היום, גם בעת פתיחתו של יום העצמאות, ומטחי הזיקוקים הראשונים נורים אל על, מחשבותיהם ממשיכות לנדוד להדי צרורות הירי ולפיצוצים. לחברון, לעזה, לשכם וללבנון.
משה בוגי יעלון ביום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל
צילום: אריאל חרמוני/ משרד הביטחון
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לפני שנה צוין, בפעם הראשונה זה 67 שנות קיומה של מדינת ישראל, יום ההוקרה הלאומי לפצועי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה. סמלי בעיניי שיום זה מצוין מעתה, מדי שנה, בי"ז בכסלו, התאריך העברי של כ"ט בנובמבר 1947 שבו האומות המאוחדות הכריזו על ההכרה בזכות היהודים לבית לאומי בארץ ישראל אחרי אלפי שנות נדודים. נראה כי טוב עשתה ממשלת ישראל כשתיקנה את העוול שנעשה לפצועים בהכריזה על יום ההוקרה. אמנם באיחור של 67 שנים, אך עדיף מאשר הייתה ממשיכה ההתעלמות הציבורית ממי ששילמו, וממשיכים לשלם, מחיר כבד למען המולדת.
ביום זה המדינה עוצרת לרגע, מקשיבה ושומעת, ובעיקר מצדיעה ומביעה את הערכתה גם ל"רסיסי מגש הכסף". ביום זה אנו זוכרים כי בדרך לא רק שאיבדנו את הנופלים, שאינם ולא יחזרו עוד, אלא גם זוכרים שחייהם של חלק מהלוחמים והאזרחים, שזכינו ונשארו אתנו, השתנו לבלי הכר וחלומותיהם ושאיפותיהם נותבו מחדש, לטובת התמודדויות ואתגרים חדשים ויומיומיים.
בימים הראשונים שלאחר הפציעה אין רגע דל. החברים שבאים לבקר, המשפחה שמקיפה, אנשים שמעולם לא הכרת המגיעים רק בשביל לחזק ולהגיד תודה. לאחר מכן, בשיקום, החיבוק החם כבר רפוי יותר, ונראה שמתחולל תהליך – אולי טבעי וצפוי, אך תהליך שבהחלט לא רצוי - תהליך שבעטיו כולם כבר התרגלו. כולם, מלבד הפצוע. ככל שהשנים חולפות ועוברות, בסופו של יום הפצוע עדיין נשאר פצוע. הוא, משפחתו וסביבתו הקרובה, הם אלו שמתמודדים מדי יום עם השלכותיה הפיזיות והנפשיות של הפציעה.
עיגון יום הוקרה בהחלטת ממשלה הוא אינו אלא צעד בסיסי ומתבקש ביותר במיוחד בתקופה זו, בה אהבת המולדת והארץ אינן מובנות מאליהן. זהו תיקון עוול היסטורי למי שנפצעו בגופם ובנפשם על הגנת המדינה והארץ, אך לא זכו עד היום להוקרת תודה רשמית מהציבור הרחב וממדינת ישראל. זהו צעד ראשון בדרך הנכונה - הדרך בה כנסת ישראל ומדינת ישראל, יוכלו להראות את תודתן על התרומה של כל פצוע ופצוע למען המדינה.
הכותב תושב נווה צוף, נפצע בשנת 2006 בעת שירותו כלוחם בגדוד לביא במהלך פעילות מבצעית בחברון
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם