יתרון ההפרדה המדינית
מכיוון שהישראלים והפלסטינים אינם יכולים לחיות אלו לצד אלו, מוכרחים לבדל אותם אחד מהשני. המעט שניתן לעשות בהקשר זה הוא הפסקת הבנייה מעבר לגושי היישובים הגדולים
התכיפות של אירועי הטרור בשבועות האחרונים, במיוחד באזורים מסוימים בארץ כמו גוש עציון וחברון, מצדיקה את התביעות להפרדה ביטחונית בין האוכלוסיות הישראלית והפלסטינית, לפחות בכבישים. הפרדה אינה כמובן מצב רצוי, לא מבחינה מוסרית ולא מבחינה מדינית, אבל כמו בהלכה היהודית - פיקוח נפש הוא מצב שדוחה הרבה מהמוסכמות המקובלות בימים כתיקונם, ובלבד שההפרדה תהיה מידתית ותאפשר גם לפלסטינים חופש תנועה.
אבל מעבר לכך, ההיגיון המנחה את תביעת ההפרדה לא יכול להישאר רק בתחום הביטחוני, ויש לו גם משמעות מדינית. התובעים הפרדה מסיבות ביטחוניות מבטאים בעצם ייאוש מן האפשרות של האוכלוסיות היהודית והפלסטינית לחיות זו לצד זו. אותו היגיון עצמו תקף גם לגבי התביעה להפרדה מדינית: אם שתי האוכלוסיות אינן יכולות לחיות זו לצד זו, הרי שצריך להפריד ביניהן בכל המובנים. אם דו-קיום סביר אינו אפשרי, או אז כל הרעיונות המסתובבים בחוגים מסוימים בימין על אודות מדינה אחת, שבה יזכו כולם לאזרחות שווה, אינם מעשיים. קל וחומר ששתי האוכלוסיות לא יוכלו לחיות יחד לאורך זמן אם ימשיך המצב הקיים, שבו צד אחד שולט ונהנה מזכויות אזרח ואילו הצד השני נשלט ואינו נהנה מזכויות אזרח.
הפתרון הוא אכן הפרדה מדינית, שיש לה שתי גרסאות - קטנה וגדולה. הגרסה המתונה וקצרת הטווח מסתפקת בוויתור על המשך הבנייה וההתיישבות מעבר לגושי היישובים הגדולים, לאורך קו גבול שחופף פחות או יותר את ההסכמה הרחבה הקיימת בישראל, ובמידה רבה גם בקהילה הבינלאומית, על גבולות המינימום העתידיים של ישראל. החלטה כזו נמצאת באחריותה הבלעדית של ממשלת ישראל, ואין צורך בגורם נוסף כדי להגיע אליה – כלומר, ניתן להחליט דבר מעין זה כבר מחר בבוקר.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
יתרונה של החלטה מעין זו הוא שהיא צפויה להקל, לפחות חלקית, על הלחץ המדיני שמופעל על ישראל. היא משדרת שגם אם השליטה הישראלית ברוב שטחי יהודה ושומרון נמשכת, הרי שישראל מתכוונות ברצינות לקביעה שאין לה כוונות סיפוח לגבי כלל השטח, ושתהיה מוכנה לוותר עליו אם וכאשר יימצא פרטנר אמין שניתן יהיה לסמוך עליו.
הגרסה השנייה, הרחבה יותר, כוללת גם מרכיב מדיני, והיא נוגעת לשאלת עתידם של גושי היישובים. גם לקהילה הבינלאומית ברור שבכל הסדר עתידי יישארו הגושים הללו תחת ריבונות ישראלית. לכאורה ניתן היה אפוא לספחם כבר עכשיו, אלא שסיפוח בהקשר הנוכחי לא ייתפס כסיומו של תהליך, אלא כתחילת הסיפוח של כל שטחי יהודה ושומרון. אין סיכוי שהקהילה הבינלאומית תסכים לכך.
לפיכך נראה שסיפוח מלא – הכולל, כמובן, מתן אזרחות ישראלית מלאה לפלסטינים היושבים באזורים שיסופחו - אפשרי רק במסגרת הסדר קבע והקמה רשמית של מדינה פלסטינית. ההסדר הזה כמובן איננו מעשי כרגע, הן בגלל היעדר פרטנר פלסטיני להסדר קבע והן בשל החשש הישראלי המוצדק ממצב הביטחון במקרה של נסיגה, לאור תקדים רצועת עזה והכאוס האזורי.
אגב, כדאי למי שמתכוון ברצינות לרעיון הסיפוח להתחיל בפעולות להענקת אזרחות מלאה לערביי מזרח ירושלים – אזור שכבר סופח לישראל אך לתושביו לא הוענקה אזרחות מלאה, מה שמחזק את חששות הקהילה הבינלאומית ממגמות של אפרטהייד.
הסיפוח יצטרך כנראה להידחות להסדר הקבע, אלא אם כן ניתן יהיה לשכנע את הקהילה הבינלאומית להסכים לו – לפחות בצורת הסכמה שבשתיקה, כלומר בתגובה מאופקת - גם תמורת ויתור ישראלי קטן יותר ממדינה פלסטינית אך משמעותי מאוד: פינוי של כלל היישובים היהודיים מהשטחים שמחוץ לגושים, תוך הגבלת הנוכחות הישראלית באותם אזורים לכוחות צבא בלבד – כפי שהיה ראוי לעשות גם ברצועת עזה, לאחר ההתנתקות.
כך או כך, כל הכיוונים הללו יחייבו הן את ההנהגה הישראלית והן את הרוב הישראלי החפץ בהפרדה להכרעות קשות כבר בטווח הקרוב. אחרת, נמשיך להידרדר גם מבחינה ביטחונית וגם מבחינה מדינית. המשך הקיפאון הנוכחי אמנם אפשרי על הנייר, אבל בפועל הוא גובה מישראל מחירים הולכים וגדלים, שבהדרגה יהפכו בלתי נסבלים.
אם אנחנו רוצים להימנע מן היום שבו נועמד עם הגב אל הקיר בתביעה להכרעה חדה בין סיפוח של כל שטחי יהודה ושומרון ומתן אזרחות לכל האוכלוסייה שבהם ובין ויתור מוחלט על כל השטחים הללו, כדאי שנפעל לעיצוב עתידנו בידינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם