פרישת ינון מגל - אל תמהרו לסלוח
ינון מגל הודה ופרש, ומעשהו ראוי להערכה ולציון בפוליטיקה הישראלית שבה הורגלנו לשכוח. אבל ראשי הבית היהודי ורבני הציונות הדתית שמיהרו להכשיר את השרץ - זה כבר סיפור אחר לגמרי
"דוד, הו דוד!" מיהרו רבני הציונות הדתית להכשיר את השרץ. "הנה, שושלת בית דוד התנערה מעפרה", דימו בנפשם לחשוב. "הנה, ינון בן דוד לבית מגל, נצר לבית המלוכה - הודה במעשיו והתנצל כמו המלך האדמוני, ממש כמותו אמר "חטאתי". זהו רגע היסטורי שערכו לא יסולא בפז. נסלח לו, בטח נסלח. העיקר להמשיך הלאה, לא לתת לצחנה לזהם את אוויר הפסגות שהציונות הדתית רגילה לנשום. הרי "מודה ועוזב ירוחם" טענו וביקשו לטאטא את הפרשייה כמה שיותר מהר מתחת לכיפה הסרוגה.אבל בואו ננשום עמוק, נשתהה לכמה רגעים, גם אם האוויר לא צלול דיו, גם אם ריח רע עולה באפינו, כי מה שקרה פה בימים האחרונים יותר מדי חשוב בשביל שנדפדף את זה הלאה. פשוט אין ברירה אלא להציף את הפרשייה לעוד כמה רגעים או שעות. אחר כך, נניח לה שתשקע בספר דברי הימים הרעים של הכנסת העשרים, הלא הם נכתבים עכשיו.
"כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", נחלצו חז"לנו להגנת דוד, ודאי כתבו לו גם על הוול "י'מלך, חסר לך שאתה מתפטר". על בת-שבע אמרו דלת העם "איזה זונה, ככה מתקלחת על הגג, מה היא חשבה לעצמה?" אם הייתה מביאה לפיטוריו היו דורשים בגנותה ואומרים "ותהי מזימה להפיל את השלטון ויעשו הסמלנים והנשים יד אחת למען לא ישלוט הימין".
ואני, תמיד תהיתי, איך חכמים אמרו ככה? איך פשוט ביטלו את החטא כלא היה, איך ניסו לרקוד על שתי החתונות ואמרו על דוד שגם "הקים עולה של תשובה" אבל גם לא חטא. הלא החטא קודם לתשובה, מה גם שהבן אדם אמר בפשטות "חטאתי לה'". אז איך, איך הוא לא חטא? אני מודה, מעולם לא האמנתי לחכמים האלה, גם לא בימיי התמימים ביותר באולפנה.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
נכון, כמו דוד, גם מגל, חטא והודה, אבל הרבנים סלחו מהר מדי, ושתקו יותר מידי חזק ובשתיקתם כמו אמרו "לא חטא". בקול ענות חלושה קיוו שהפרשייה תגווע מעצמה, תתמסמס כלא הייתה. נכון, אין חדש תחת השמש, ובכל זאת, אני משום מה עדיין מצפה. שלא יטייחו, שלא ימהרו לסלוח, שלא יתרצו, שלא ישתיקו.
מגל אכן הודה, אבל רק עכשיו עזב, אז רק עתה ירוחם. מעשהו ראוי להערכה ולציון, בוודאי על רקע הפוליטיקה הישראלית שהורגלנו בה: לשכוח ולא לזכור, לסרוח ולא לשאת בתוצאות. מגל, רק עתה ירוחם, לא מאית השנייה לפני שהכריז על עזיבתו את המפלגה, אולם, ראשי הבית היהודי ורבני הציונות הדתית ומנהיגיה - זה כבר סיפור אחר לגמרי.
אל תמהרו לסלוח כל כך, אל תמהרו להשקיט. אמרו בקול גדול לא יעשה כנבלה הזאת בישראל, דברו אל העם: אל הנערים והנערות השרויים במבוכה, אל הנשים - שתדענה שהן לא דמיינו ויש המקשיב, אל הגברים - שיידעו שמעשים שאינם ראויים, לא יעברו בשתיקה. דברו, ויפה שעה אחת קודם. ולא חלילה רגע לפני. ובקול רם דברו.
ההכרזה על התפטרותו של מגל היא כל כך חשובה על רקע שתיקת הרבנים, כי המסר שאותו העבירו מנהיגי הציונות הדתית באילמותם, בין אם רצו ובין אם לאו, דמה להכשרת הקרקע לפגיעות מיניות. ותהיתי, באמת שתהיתי איך אפשר לשתוק כשכל כך הרבה רפש נאלצה לספוג המתלוננת הראשונה רחלי רוטנר, שבעקבותיה התלוננו נשים נוספות?
והדבר שאולי הכי הטריד אותי בפרשייה הזו, הייתה תגובת ההמונים. כמה מים עכורים זרמו בנחלי הרשתות החברתיות, כמה רפש וזוהמה עלתה בהם. ולאחר השיימינג הבוטה שעברה רוטנר, פחדתי, באמת שפחדתי שנשים לא תעזנה להתלונן יותר.
לכן, התפטרותו של מגל חשובה מאין כמותה והכרחית, גם אם ההטרדות לא גבלו בפלילים, והיא תשובה ניצחת הן למנהיגים ששתקו והן להמונים שגדשו את הרשת בדיבוריהם הריקים. זו תשובה ברורה עבור כל הנשים שהוטרדו בעבר ופחדו להתלונן ועבור כל אותן הנשים שלצערי עוד יוטרדו בעתיד – השמענה את קולכן, ללא פחד ומורא.
נכון, הציונות הדתית הפסידה צבע שחסר בנוף המפלגתי שלה. איש רהוט (שיודע לדבר ערבית!), ליברלי, עם "דתיות לא מפחידה" המקרבת קהלים שאינם בני בית טבעיים במפלגה. הציונות הדתית אכן הפסידה, אבל היא הרוויחה יותר: יושר, צדק והערכה וחזרה לסדר הטוב, והגנה על כבוד הנשים למען ידעו כולם שישבנן של בנות ישראל לא יהיה הפקר.
ותאמינו או לא, אין בי טיפת שמחה לאיד כלפי מגל, רק טעם חמוץ בפה וריח לא טוב, שעדיין צריך לנשום. עוד כמה רגעים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם