מי שמאמין לא מפחד
הסרטון של חברת 'באמונה' הוא המשך למגמה של פרסום שכונות 'איכותיות', ללא שם העיר שאליה הן משתייכות. הבעיה היא לא רק הגזענות, אלא גם האנטי־חילוניות
לפני כחודשיים ביקרתי כאן את חברת 'באמונה', שבפרסומים שלה לפרויקט הנדל"ן 'אחוזת נוף נריה' היא מסתירה שמדובר בשכונה של לוד, ומשווקת אותו כפרויקט במרכז הארץ, על אדמות מושב אחיסמך. טענתי שאין שום סיבה להחביא את שם העיר החשובה הזו ולהתבייש במגורים בה. מנכ"ל 'באמונה' ישראל זעירא הבטיח לתקן את המודעות, וקיים.
ביום שני בבוקר נחשפתי לסרטון המביש שהעלתה החברה, לשיווק השכונה הדתית שהיא בונה בקריית־גת. על פי הסרטון, אם לא תגורו בשכונה עם "שכנים כלבבכם", עלולים לפלוש אליכם באמצע הדלקת נרות חנוכה שני שכנים בעלי חזות מזרחית שלא יודעים מה זו חנוכייה וחושבים שמדובר במנגל. השכנים העלגים והבורים ימנגלו לכם מרשמלו על החנוכייה, ואתם תיאלצו לפנטז בינתיים על "שכנים כלבבכם" - דתיים עם חזות אשכנזית שיודעים לשיר 'הנרות הללו'. התקשרתי לזעירא כדי למחות על הסרטון. הוא סיפר שהסרטון עלה בערב הקודם, וכי התגובות השליליות שקיבל עליו מעידות שמדובר כנראה בטעם רע, לא יותר. מנכ"ל 'באמונה' טען באוזניי שמדובר בסך הכול בהומור, ולא הבין על מה הזעזוע. שעתיים לאחר מכן הוא כנראה הבין קצת יותר, והסרטון הוסר.
החטא הקדמון בפרסומים של 'באמונה' מתחיל בפרטים הקטנים. בהגדרת תושבי השכונות הדתיות כ"משפחות איכותיות", ובהתכחשות לערים הוותיקות שבהן מוקמות השכונות החדשות. מתברר שהמרחק בין להתבייש בעיר שבה אתה בונה ובין לבייש אנשים שונים ממך, אינו רחוק. מאמצי הסתרת ההשתייכות ללוד, לקריית־גת או לערים אחרות, משקפים התייחסות בעייתית לתושבי הערים הללו.
השבוע נחשפתי לקמפיין נוסף שמתבייש בעיר שבה הוא משווק שכונה לדתיים. כבר מספר חודשים מופיע בעיתוני המגזר פרסום לשכונת 'כרמי הנדיב'. באתר הפרויקט נכתב שהשכונה ממוקמת בין כפר־ורבורג לבאר־טוביה "פחות מ־40 דקות מירושלים, תל־אביב, פתח־תקוה וגבעת־שמואל". כל כך הרבה ערים מוזכרות באתר, ורק עיר אחת נעדרת. לא מצאתי אזכור לכך ש'כרמי הנדיב' היא שכונה של קריית־מלאכי, ושדיירי השכונה יהיו תושבי העיר לכל דבר. לא הייתי יודע זאת לולא התקשר אליי השבוע תושב קריית־מלאכי שביקש למחות על כך.
כשפניתי למשרד הפרסום שלחו אותי למודעת פרסום באחד העלונים, שבה מוזכר ש'כרמי הנדיב' ממוקמת בין באר־טוביה, כפר־ורבורג וקריית־מלאכי. "במודעה הזו קריית־מלאכי דווקא כן מוזכרת", התגונן אחד מעובדי המשרד. נכון, אמרתי. היא מוזכרת כעיר סמוכה ל'כרמי הנדיב', כשבמציאות מדובר בשכונה שהיא חלק מהעיר ולא ברור מדוע מסובך כל כך לציין זאת במפורש. אגב, כמו בסגנון הפרסומים של 'באמונה', גם בפרסום ל'כרמי הנדיב' מבטיחים לנו "סביבה איכותית, תורנית ומושלמת לילדים". אני תמיד תוהה איך אפשר להבטיח סביבה איכותית ומושלמת מבחינה חברתית בשכונה שעדיין לא אוכלסה, ושחלקה עדיין לא נמכר. אפשר לעשות זאת רק אם יוצאים מנקודת הנחה שסביבה תורנית היא בהכרח "סביבה איכותית ומושלמת".
בניגוד למה שנאמר ברוב כלי התקשורת, אני דווקא סבור שהמסר הבעייתי יותר בסרטון הוא לא המסר הגזעני, שגם הוא חמור, אלא המסר האנטי־חילוני. הסרטון לא בא לפסול שכנים בגלל מוצאם העדתי, אלא בגלל בורותם והתנהגותם הלא דתית. 'באמונה' לא יכולה להבטיח ללקוחותיה שכונות לאשכנזים בלבד. היא כן מבטיחה להם שכונות של דתיים "איכותיים", שמפחדים ממגורים לצד חילונים.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
החורף שמביא איתו עומסים בבתי החולים עוד לא החל, אבל בבית החולים 'סורוקה' בבאר־שבע כבר מודאגים. ד"ר אהוד דודסון, מנהל 'סורוקה', דיווח השבוע על 105 אחוזי תפוסה בבית החולים בימים האחרונים, שיעור שצפוי לעלות בחודשיים הקרובים עם הירידה בטמפרטורות. מספר מיטות האשפוז לאלף איש בבית החולים היחידי בנגב הוא הנמוך ביותר בארץ, ועומד על מחצית ממספר המיטות לאלף איש בבתי החולים במרכז.
הנתונים האלה לא חדשים. ועדת אפק שדנה בהרחבת שירותי הרפואה בדרום, קבעה בשנה שעברה שלאור התחזיות לעלייה של כ־300 אלף איש במספר תושבי הנגב בעשור הקרוב, על המדינה להקצות לבית החולים 'סורוקה' 300 מיטות אשפוז חדשות. החלטת ממשלה מספטמבר 2014 כבר צמצמה את מספר המיטות שיוקצו ל־118. בהמשך צומצם המספר הזה ל־98 בלבד. הבעיה היא שגם לאחר כל הצמצומים, ב'סורוקה' עדיין לא קיבלו אפילו מיטה אחת.
בשבוע האחרון נפגשו אנשי מועצת הנגב עם שר הבריאות יעקב ליצמן, והתאכזבו לגלות פערים גדולים בין הנתונים שמציגים אנשי המשרד ובין המציאות בשטח. פקידי המשרד סיפרו שבשנה האחרונה הועבר לבית החולים תקציב ל־98 מיטות, אך מבירור מעמיק שקיימו אנשי מועצת הנגב עם הנהלת 'סורוקה' ועם הנהלת קופת חולים כללית, התברר שלא הועבר אליהם שקל. מנכ"ל מועצת הנגב, יוהן אטלן, אמר שלאנשי המועצה אין מושג איפה הכסף. מה שטורד את מנוחתם היא השורה התחתונה. תושבי הנגב אינם מקבלים את השירות הרפואי שהם צריכים לקבל.
למחסור במיטות אשפוז צריך להוסיף גם את המחסור בכוח אדם. בשיחות שקיימה לאחרונה מועצת הנגב עם רופאי הקהילה עלה חשש שרופאים רבים יעזבו לטובת מתן שירותי רפואה לבסיסי צה"ל המוקמים בנגב. בנוסף, הרופאים שהתיישבו בנגב במסגרת העלייה הגדולה של שנות ה־90 כבר עומדים לצאת לפנסיה. אם מוסיפים לכך גם את הקיצוץ במענקים לרופאים מתמחים בפריפריה, מתקבלת תמונה עגומה. בכל מקום עדיף להיות בריא, בנגב יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם