לא מפחדים, לא מתנצלים: יש אג'נדה ימנית אחרת
אבן הבסיס למחנה הלאומי היא הערכים שעליהם שמרו ממשלות הימין לדורותיהם, והם ששומרים על חוסנו האלקטורלי. תגובה לארי גייגר
במאמרו רחב היריעה 'מתחילים לשלוט', סקר בשבוע שעבר ד"ר ארי גייגר את ארבעים שנות הימין הכושל כביכול, שרק עתה מתחיל למשול. התייחסות מיוחדת הוקדשה למהפך של 1977, שבשנה הבאה נציין ארבעים שנה להתרחשותו ולעליית ממשלת הימין הראשונה בראשות מנחם בגין.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- קהילה, תנוחי, אמיר אוחנה לא עובד רק בשבילך
- עיר הבהד"ים: צה"ל לא סופר את תושבי הדרום
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ממשלה זו תוארה כחסרת אונים, כמי שנתקלה בתדהמה מצד תומכיה על כך "שהשלטון החדש אינו שולט". יתרה מכך: גייגר אף הוסיף כי באמצעות כריתת השלום עם מצרים הפך שלטון בגין קבלן ביצוע של השמאל.
בניגוד לדעתו של גייגר, ממשלת בגין לא ביצעה את מדיניות השמאל כאשר הציבה לה יעד ראשי להשיג שלום עם החזקה והמסוכנת במדינות ערב שהקיפו אותה. מקורה של תפיסה זו, שלפיה שלום ומחנה הימין אינם הולכים יחדיו, הוא דווקא בשמאל, שהציג את הימין במשך שנים כמי שיעורר מלחמה.
מנחם בגין עם יובל ארידור
.
כאשר עמוס עוז כתב לבגין מכתב שבו שיבח אותו על הנכונות לחתום על הסכם שלום למרות המאבק הפנימי שבו היה כביכול שרוי, ענה לו בגין כי לא היה לו כל מאבק פנימי בעניין, ושדעה זו על כך שאנשי הימין הם אנשי מלחמה הינה "אגדת כזב, וביתר דיוק יצרוה חוגים מסוימים שאולי הם יותר קרובים אליך".
המחיר שהסכימה הממשלה לשלם בדמות הנסיגה מחבל סיני היה כבד אך לא אידיאולוגי, שכן חבל ארץ זה לא נתפס בעיני בגין כחלק מארץ ישראל. הסכם השלום עם מצרים אפשר לממשלה להגיע ליעד השני שהציבה, שהוא התיישבות יהודית נרחבת ביהודה, שומרון ועזה.
אל מול הממשל האמריקני של ג'ימי קרטר - העוין ביותר מאז ועד היום לישראל - ונגד אופוזיציה חזקה שמנתה כמעט מחצית מנבחרי הכנסת, הובילה ממשלת הליכוד מהפך בהתיישבות. ממשלת בגין בנתה בזמן כהונתה כמאה יישובים חדשים, והכפילה פי חמישה את מספר המתיישבים בתוך שש שנים. יישובים אלו לא היו המשכה של מדיניות המערך אלא תפנית של 180 מעלות, שבאה לידי ביטוי בכיסוי גב ההר ביישובים רבים, בפריצת דרכים ובהקמת התשתית ליישובם של 100 אלף ישראלים בשנים שלאחר מכן.
ד"ר גייגר כתב על מצביעים ימנים שהביטו בעיניים כלות אל נציגיהם הפוליטיים בציפייה שיעשו סוף-סוף את הדברים שלמענם נשלחו לכנסת. אבל מהם הדברים שלהם ציפו בוחרי הימין? האם תכליתם הייתה לצפות בהופעה טלוויזיונית נחרצת מול מראיין מן השמאל, או שמא להטבה ממשית בתנאי חייהם?
ההטבות הממשלתיות הללו כללו למשל מיזם שיקום שכונות שהובילה ממשלת בגין לשיקום פיזי וחברתי של שכונות המצוקה, שתושביהן ההווים את הבסיס האלקטוראלי למחנה הלאומי, חוק תיכון חינם שהביא לצמצום הפערים בין תלמידים יוצאי אירופה לתלמידי יוצאי אפריקה ואסיה, או חוק הבטחת הכנסה, שדאג לרווחת הציבור הנזקק בישראל שהימין משמש לו בית חם במשך שנים רבות. מדיניות סוציאלית זו גם לוותה במדיניות כלכלית ליברלית, שכללה ליברליזציה של המטבע, סיוע להשקעות הון וביטול מסים מיותרים כמו מס נסיעות, מס ירושה ועוד.
נכון שבגין סבר כי מינוי אנשי שלומנו ומקורבנו לעמדות רבות ככל הניתן מסייע יותר לעסקני המפלגה ולא למצביעיה, ועל כן הכריז כי "לא נבחרנו לרשת - נבחרנו לשרת", אולם מדיניות זאת לא הפריעה להוציא לפועל מדיניות נחרצת לחיזוק זהותה היהודית של המדינה.
היעדר המינויים הפוליטיים לא הפריע לצעדים כמו מניעה מחברת התעופה הממלכתית 'אל על' לטוס בשבת לצורך שמירת על פרהסיה יהודית, או ביטול כל ההגבלות שהוטלו בידי מפלגות השמאל על ישיבות ההסדר - פעולה שהביאה להגדלת מספרם במאות אחוזים. חוקים כמו מלחמה במיסיון, ביטול נוהג השבועה בבתי המשפט, חיזוק מעמדו של המשפט העברי כמקור לפסיקה ועוד היו חשובים לבוחר הימני הרבה יותר מחלוקת השלל.
מנחם בגין עם שלמה נקדימון
צילום: משה מילנר, לע''מ
האם מבחינת בוחרי הימין "האג'נדה הימנית" היא להכריז השכם והערב כי איננו מפחדים וכי איננו מתנצלים, או שמא הם מצפים למנהיגות לאומית שכוחה דווקא במעשים, למנהיגות שלמרות הלחץ הבינלאומי הוציאה לפועל מבצעים צבאיים כמו גירושו של יאסר ערפאת ומחבליו אל חופי יבשת אפריקה במלחמת שלום הגליל, הורתה להשמיד את הכור הגרעיני שבנה בשנים הללו יקיר המערב סדאם חוסיין, סיפחה את רמת הגולן והעבירה בכנסת את חוק יסוד ירושלים שיזמה ח"כ גאולה כהן? כל זאת נעשה עם עמידה נחרצת גם ברמה ההצהרתית מול האומות - בין אם מדובר במתקפה פומבית על קנצלר הלמוט שמידט מגרמניה, ובין אם בהבהרה לנשיא רונלד רייגן כי ישראל אינה רפובליקת בננות.
ממתי הפכו רעיונות של זכויות אדם ועליונות המשפט, שראשי המחנה הלאומי נשאו בגאון מרגע היווסדו, לנחלתו הבלעדית של השמאל במדינת ישראל? מדוע אנשי ימין אינם אמורים להיות מעוניינים בכך שבדמוקרטיה הישראלית, אשר בה אין הפרדה או מערכת של איזונים ובלמים בין הרשות המבצעת (הממשלה) לרשות המחוקקת (הכנסת), תהיה רשות משפטית חזקה, רשות שתוכל לצאת חוצץ נגד פגיעה שהרוב המשתנה בכנסת עשוי להשית על זכויותינו האזרחיות? האם עקרונות הליברליזם הם נחלת השמאל בלבד?
ד"ר גייגר דרש נציגים חדשים לימין הישראלי, שלא יקפידו על השילוב שהוביל את המחנה הלאומי לשלטון - שילוב בין נאמנות ליחיד ולזכויותיו ובין נאמנות לאומה כולה ולנחלת אבותיה. ויתור זה רק יחזק את אלו הטוענים נגד התפיסות הלאומיות, ויחליש את משיכתו האלקטורלית של מחנה הימין.
משה פוקסמן שעל הוא המשנה לראש 'מרכז מורשת בגין', ודוקטורנט להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם