השקר של הרפורמה בבריאות הנפש מגיע לבג"ץ
הרפורמה שהושקה תחת הבטחות להעניק טיפול ציבורי לכל מי שזקוק לו - התגלתה כמהלך ציני שבו מוגדר הצורך באופן צר ושרירותי. ככה נשמעת שירת הברבור של ההגמוניה הפסיכיאטרית בתחום בריאות הנפש בישראל, שהאמון בה - נתון בשחיקה מתמדת
המאבק המשותף למטופלים, מטפלים וארגונים חברתיים למען טיפול נפשי ציבורי מגיע בימים אלו לנקודת שיא. שמונה חודשים לאחר שנכנסה לתוקף הרפורמה בבריאות הנפש, ידון בג"ץ בעתירה שהוגשה נגדה. לב הדיון נסוב סביב כלל אי הזכאות החדש שנכלל בה - לפיו, כל מי שאינו מאובחן בהפרעה פסיכיאטרית אינו זכאי לטיפול.הכלל החדש הקובע כי סבל על רקע אירועי חיים, נזרק מחוץ לסל הבריאות, על כן נוצרו אינסוף עיוותים: העדפת מי שסובל פחות על פני מי שסובל יותר; שלילת האפשרות לטיפול מאנשים הזקוקים לו; הדבקת אבחנות שקריות וקביעת תג מחיר של תיוג פסיכיאטרי – תיוג שפוגע פעמים רבות בקבלה לעבודה, גיוס, קבלת משכנתא, קביעת פרמיה של ביטוחים, ואפילו הערכת מסוגלות הורית. ולרפורמה הזו יש מחיר כבד. היא מבריחה את כל מי שרק יכול מהמערכת הציבורית, אז עם מי נשארנו? עם אלו שאין להם כוח, מודעות או ברירה.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- חוק ההשעיה: מי יגן על האזרחים מפני הכנסת?
- בג"ץ מתווה הגז: הכל לא שפיט, הכל כן פוליטי
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
הרפורמה יצרה מערכת ציבורית בלתי נסבלת שבה במקום לאפשר טיפול לאלו שהממון לא מצוי בכיסם ולהקטין פערים, היא למעשה מרחיבה ומנציחה אותם. מכיוון שסבל נפשי ומצוקה כלכלית יוצרים זה את זה ומשכפלים את עצמם, ילדים שיוולדו להורים ללא אמצעים ויחוו סבל נפשי ימשיכו את מסלול החיים שלהם עם אבחנה פסיכיאטרית. לעומתם, אלו שנולדו להורים מבוססים ויסבלו מאותה מצוקה בדיוק כמו חבריהם לצרה העניים, יקבלו יתרון נוסף עליהם. ההורים שלהם הרי יוכלו להרשות לעצמם לטפל בהם במערכת הפרטית. אף תיוג לא יזדנב אחריהם לכל אשר יפנו.
מאז כניסת הרפורמה לתוקף התקבלו במייל האדום של "בנפשנו" עשרות רבות של פניות. נפגעת תקיפה מינית שבקשתה לקבל עזרה נדחתה משום שהיא אינה עונה על הקריטריונים של פוסט-טראומה אלא "רק" שונאת את עצמה ומתקשה ביצירת קשרים. נפגע התעללות שסירב לקבל על עצמו אבחנה שקרית של הפרעת הסתגלות שמשמעותה היא שהתגובה שלו להתעללות שעבר, היא מוגזמת ולא נורמלית. נער עולה שפנה במשבר שחווה עם גירושי הוריו ובתיקו הוזנה אבחנה פסיכיאטרית שהפכה לבעיה כשניסה להתגייס ליחידה קרבית.
העיוותים המוסריים והטכנוקרטים הללו מביאים לכך שנפגעת תקיפה מינית, עולה חדש או נער מבית חרדי הסובל בגלל נטייתו המינית - חייבים לקבל על עצמם תווית של חולים או "לא נורמליים", כדי לזכות בהכרה בסבלם.
דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת הראה כי במדינות שונות בעולם שבהן התנו מתן טיפול נפשי באבחנה פסיכיאטרית - צומצמה צריכת השירותים, ולכן בכל המדינות המערביות שנבדקו - הסל הציבורי כולל גם סבל על רקע מצבי חיים. נכתב שם בבירור שההחלטה שלא לכלול מצוקות אלו, נבעה מרצון להגביל את המחויבות הכספית בתחום בריאות הנפש.
מדריכי האבחון והטיפול המקובלים הן האמריקאי והן זה של ארגון הבריאות העולמי מגדירים סבל שאינו נובע מהפרעה פסיכיאטרית כדורש טיפול. לכאורה ויכוח בין מי שרוצה לתת לאזרחים ומי שנאבק לתת פחות. ויכוח שכלל אינו נוגע בסוגיות מקצועיות, ובכל זאת יש כאן שאלה גדולה.
עמדת איגוד הפסיכיאטריה בישראל כפי שהוצגה בכנסת, זהה לזו שמבטא אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות שבראשותו פסיכיאטרית בכירה. טענתם היא שבמקרה ואין אבחנה פסיכיאטרית - אין הצדקה מקצועית לטיפול.
צביעות שעליה יכולים להעיד מאות אלפי ישראלים שטופלו בתרופות פסיכיאטריות משום שחשו דכדוך ללא שענו על הקריטריונים המלאים כדי לקבל אבחנה של דיכאון. בשוק הפרטי עוד לא קרה שנמנע טיפול בגלל היעדרה של אבחנה. מדוע אם כך הממסד הפסיכיאטרי מוכן לתמוך במהלך הפוגעני הזה תוך מתן לגיטימציה לשיקולים ציניים?
כדי לנסות ולענות על השאלה הזו יש לקחת בחשבון שבשנים האחרונות התגבש קונצנזוס בקרב חוקרים ואנשי מקצוע כי האבחנות הפסיכיאטריות נעדרות תוקף. ראש המכון הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב, קרא לחוקרים שלא לבסס הצעות למחקר על האבחנות הללו משום שהן אינן מעוגנות בממצאים.
איגוד הפסיכולוגים הקליניים בבריטניה הוציא אף הוא קריאת הבהרה על כך שאין עדות מדעית לתוקף של אבחנות פסיכיאטריות או לכך שיש תועלת בשימוש בהן. כל אלו מגיעים יחד עם מחקרי ענק שמטילים ספק ביעילות של הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי, ולצד מחקרים שגילו כי גם במקרים של ההפרעות הקשות ישנה עדיפות לטיפול פסיכולוגי על פני טיפול תרופתי.
נוצר פער עצום בין האופן שבו אבחנות פסיכיאטריות משווקות לציבור הרחב, לבין האמת הצנועה בהרבה שבה נעשה שימוש בשיח המקצועי. נציגי הממסד חוזרים כלפי חוץ על טענות שקריות בסגנון "דיכאון היא מחלה ככל מחלה אחרת" - אך בכנסים מקצועיים הם נשמעים לגמרי אחרת. האמון שניתן באבחנות הפסיכיאטריות מבוסס על עוצמתו של הממסד הפסיכיאטרי המתהדר בחלוק רופאים לבן.
ברמה המהותית אין הבדל בין שימוש במפת כוכבים לבין שימוש בקריטריון של אבחנה פסיכיאטרית כתנאי לשלילת טיפול נפשי. ההבדל נובע מהכוח שיש בידי הממסד הפסיכיאטרי, לעומת זה שחסר לארגוני אסטרולוגים או קוראים בקפה. דווקא כעת, כאשר האבחון הפסיכיאטרי איבד כל לגיטימציה כשיטת אבחון מדעית, נוצר הצורך להדק את אחיזתה בשירותי הרפואה, על מנת שלא לאבד מהיוקרה שלה.
הרפורמה שהושקה תחת הבטחות להעניק טיפול ציבורי לכל מי שזקוק לו - התגלתה כמהלך ציני שבו מוגדר הצורך באופן צר ושרירותי להחריד. אין אפשרות שצעד בוטה כזה לא יעורר התנגדות.
להבנתי, מדובר בניסיון לייצר רלבנטיות באופן כוחני עבור מערכת שהאמון בה נמצא בתהליך של שחיקה מתמדת. צעדים נואשים מעידים על פחד ואולי אף על ייאוש. כן, זה בהחלט נשמע כמו שירת הברבור של ההגמוניה הפסיכיאטרית בתחום בריאות הנפש בישראל.
בדיון הקרב בבג"ץ יוצבו על כף המאזניים עקרונות של חופש, שוויון ואמת מן הצד האחד, ומנגד כפייה, תיוג, ומניפולציה של ממסד, שסמליו היו מאז ומעולם מנעול וכותנות משוגעים. תהא אשר תהא החלטת בג"ץ - את הקריאה לחופש לא ניתן יהיה להשתיק עוד, כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
הכותב הינו פסיכולוג קליני מתמחה, דוקטורנט במחלקה לפסיכולוגיה של האוניברסיטה העברית ופעיל בארגון "בנפשנו - מתמחים בפסיכולוגיה למען טיפול נפשי ציבורי".
אקו"ם