"חופש הביטוי" באוניברסיטאות - פשיטת הרגל שלהן
ד"ר מחמוד אל הבאש, הסובר שישראל צריכה להיות נקיה מיהודים, הוזמן לאוניברסיטה העברית מתוך מדיניות "ההכלה", אבל אסור לנו להתבלבל, אדם שקורא להשמדת עמנו אינו מרחיב את השיח
בשנת 2007, התקשורת העולמית סערה וגעשה. נשיא אירן, מחמוד אחמדינג'אד הוזמן לדבר באוניברסיטת קולומביה היוקרתית בניו יורק. "אם הייתי נשיאת האוניברסיטה, לא הייתי מזמינה אותו לדבר, אבל לא הבעתי עמדה ישירות על החלטתם" אמרה אז הילרי קלינטון שהייתה אז, כמו היום, מועמדת לנשיאות ארה"ב. "זהו אירוע מדאיג. הוא הכחיש את השואה ומאיים על קיומה של מדינת ישראל. זה לא אירוע סגור של שאלות ותשובות, רבבות היו רוצים שתינתן להם הזכות לנאום בקולומביה" אמר ראש עיריית ניו יורק לשעבר רודי ג'וליאני.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- כמעט לינץ'? הכירו את אויב העם החדש - וויז
- באמריקה הדועכת, טראמפ מנהיג את מרד הבלתי מוגנים
- הביקור בגוש עציון שהיכה בהלם את פעילי V15
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
לצערי, באקדמיה הישראלית הדבר דומה. באולם גדול ועם פרסום נרחב, הזמין מכון טרומן מבית האוניברסיטה העברית את הציבור הרחב לדו שיח, בין ח"כ עפר שלח לד"ר מחמוד אל הבאש, יועצו הדתי של אבו מאזן.
הבאש, למי שלא בקיא, רואה באחמד יאסין דמות לחיקוי וסובר כי הג'האד העולמי צריך להיות מופנה לירושלים. הוא גם טוען כי ישראל צריכה להיות נקיה מיהודים מהירדן לים וכי היהודים הם לא פחות מ"בני השטן". לאחר מאבק לא פשוט, שהיה לי הזכות לקחת בו חלק, הודיע אל הבאש כי הוא מבטל את הגעתו עקב "איומים על חייו".
אבל האמת היא שהסיפור כאן הוא לא המחבל. הוא מחבל שרוצה במותנו, וככזה הוא עושה הכל למען המטרה שלו, גם אם זה לעודד רוצחים שפלים. הסיפור האמתי, הוא התנהלותה של האקדמיה ותגובתה הקבועה לאירועים מסוג זה. "חופש הביטוי" הוא הכדור שנורה אוטומטית בכל פעם שמבקרים את האקדמיה הישראלית על כך שהיא מאפשרת במה להסתה בחסות אקדמית.
באופן תמוה מחליטות אוניברסיטאות בישראל, שוב ושוב, להתיר פעולות אנטי ישראליות בתוכן ומאפשרות נוכחות של אנשי טרור בתחומן. פעם זהו מוחמד כנאענה שישב בכלא על פעילות טרור, והוזמן לשאת דברים באוניברסיטת תל אביב והפעם זהו מחמוד אל הבאש באוניברסיטה העברית.
בנאומו בטקס קבלת תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן, אמר רה"מ לשעבר יצחק שמיר ז"ל: "על כן, למרות התהיות והשאלות שעולות בתוך המסגרת האוניברסיטאית, חיוני גם לגבש את הדעות המוצקות, והנחישות הציבורית. על האוניברסיטה לשמש מצפן אמין לעם היהודי במדינת ישראל של היום".
לכל אורך שנות קיומה ניסתה ועודנה מנסה האוניברסיטה להיות מצפן אנושי שמכוון למוסר. בעבר, התואר פרופ' העיד על אדם מוסרי ואיכותי עד כדי כך שניתן בהחלט להגיד כי המונח "פרופסור" טמן בחובו הרבה יותר מעשרות שנות לימוד והוראה. ואולם היום?
מצפן, מעצם היותו מצפן, מורה את הדרך. מישיר הוא מבט אל האופק ואומר "לשם כן". לא פחות מכך, הוא גם אומר- "לשם לא". באין גבולות –אין מצפן. אם הכל בסדר וכל הכיוונים טובים, ואין מגבלות- לאן יוביל?
אם פעם השוו את האוניברסיטה למצפן, הרי שכיום דומה היא יותר למאזניים. לשני משטחים המנסים לאזן עצמם כל הזמן, לבל יהיה מישהו מורם יותר מהאחר, לבל יהיה משהו "שווה" יותר. קו ישר, בלי חריגות. כולם שווים והכל מותר. בלי גבולות ובלי קוים אדומים.
"האוניברסיטה העברית היא מוסד מוביל הדוגל בחופש ביטוי ובפלורליזם" תירצה האוניברסיטה כאשר נשאלה על פשר הזמנתו של אל הבאש. הבעיה היא, שגם לחופש הביטוי יש גבולות. וכשהגבולות חסרים, יש בעיה עם הדרך.
הבאה של אדם חיצוני לאוניברסיטה, מגיעה מתוך רצון של הגורם המביא, להרחיב את השיח הסטודנטיאלי בנושאים שונים. לאפשר לסטודנטים כר נרחב של דעות, שיכירו את השונה ויצאו עם חשיבה רחבה. בנוסף, הבאה ל"דיבייט" מראה כי שני הדוברים שווים כבני אדם וראויים באותה המידה, על אף חילוקי הדעות בניהם.
אדם שקורא להשמדת עמנו אינו כן. הוא לא מרחיב את השיח, ואוי לנו אם יילמדו ממנו. נתינת במה לאדם שמעודד רוצחים היא לתת לו רוח גבית. לסמן אותו כשווה, כאדם הראוי לשמיעה. עם אדם שקורא ל"פלסטין נקיה מיהודים" אין מה לדבר.
אסור להתבלבל. מדיניות ה"הכלה" של האוניברסיטה איננה אקט דמוקרטי של חופש ביטוי. היא גם לא מעידה על בטחון בדרכנו או מחשבה מחוץ לקופסא. זוהי פשוט פשיטת רגל. עדות חיה וקיימת לכך שהאוניברסיטאות הגדולות הן ללא דרך וללא רצון למצוא אחת. עדות קיימת שמגיעה אחת לתקופה ומזכירה לכולנו שהאוניברסיטאות בישראל פשוט איבדו את זה.
אם פעם הייתה האקדמיה מצפן, הרי שהיום היא בקושי מאזניים.
אקו"ם