אף אחד לא מפריע לסתיו שפיר להיות מאושרת
לאור מאמרה האחרון ב"הארץ" של הח"כית מהמחנה הציוני, שרק רוצה לרכוב על אופניים בשדרה, הולך ומסתמן שלא רק שהיא לא אומרת שלום לערבים במסדרונות הכנסת, היא גם לא טורחת להקשיב להם. שתי ההתנהלויות הללו נובעות מאותו חטא – חטא היוהרה
סתיו שפיר יוצאת במסר לאומה לפיו כל מה שהיא רוצה זה לרכוב על אופניים, ליהנות מהרוח המתבדרת בשיערה ולחוש באושר. לכאורה מדובר במסר פשוט שכל אדם חפץ חיים אמור להתחבר אליו אבל הלכה למעשה מדובר במסר רב רבדים.הרובד הראשון הוא הרובד התדמיתי – הרי לנו נאו-פוליטיקאית שהיא ממש כמונו, הבת של השכנים, נבחרת ציבור שלא מדקלמת מדף המסרים, אלא מתחברת אל התשוקות הפשוטות והנעימות של החיים ומפצירה בכולנו לחזור אל המצב הטבעי של שאיפה פשוטה ונורמלית אל האושר.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- כמעט לינץ'? הכירו את אויב העם החדש - וויז
- עבור השמאל אין מקום לספרות ילדים חרדית
- הביקור בגוש עציון שהיכה בהלם את פעילי V15
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל יש גם רובד עמוק יותר – מי שמפריע לה (או לנו, שהרי היא ממש כמונו) בדרכה אל האושר זה השלטון, או יותר טוב – המשטר (אין כמו משטר אפל כאבן נגף בדרכה של אישה על מסלול אופניים).
סתיו שפיר. ''דווקא יכולה לרכוב על אופניים בשקט. בזכות שלטון הימין''.
צילום: הדס פרוש/ פלאש 90
לגבי הרובד הראשון – סתיו שפיר אינה כמוני, כי לו אני הייתי פוסעת דרך קבע במסדרונות הכנסת הייתי אומרת שלום גם לחברי הכנסת הערביים. אם לשפוט לפי עלבונו של חבר הכנסת זחאלקה, היא נוטה להתעלם מהם כליל.
ולגבי הרובד השני - מדובר בעיקרון שמייצג כיום את הטענה המרכזית של האופוזיציה משמאל: ביבי שווה כיבוש, כיבוש שווה ייאוש של שני הצדדים, ייאוש זה ההפך מאושר, מסקנה: צריך להיפטר משלטון הימין. לוגיקה פשוטה, עכשיו רק נותר לבחון אותה.
זה נכון שחיים כאן אנשים שאינם שווי זכויות וזה נכון שהם שואפים לחופש. זה גם נכון שהשאיפה לחופש יוצרת טרור – כשאוכלוסייה מסוימת נמצאת במצוקה היא בועטת, הפלסטינים לא המציאו את זה.
אלא שאם ניקח את ה-PKK כסוג של מקבילה, או אפילו את המחתרת האירית הידועה לשמצה, נמצא הבדלים ברורים: לוחמי החופש הכורדים אינם מבצעים פיגועים נגד אזרחים, רק נגד חיילים וכוחות צבא ואילו אנשי המחתרת האירית מעוררי האימה התקשרו לבעלי הפאב אחרי שהטמינו את הפצצה ונתנו לאזרחים ששתו בירה כרבע שעה של חסד לברוח ולהציל את חייהם.
אלה שתי דוגמאות ללוחמי חופש שעם כל המצוקה והזעקה להגדרה עצמית מחודשת ידעו לצייר לעצמם קו מוסרי. בהקשר הזה הטרור הפלסטיני הוא פשוט חיה אחרת. השמאל הישראלי נוטה להכשיר את החיה הזאת בבחינת "המצוקה כל כך קשה עד שאין להתפלא שהם איבדו צלם אנוש".
בואו נבחן גם את זה – חלק ניכר מהרוצחים של אינתיפאדת הסכינים כלל לא היו פלסטינים, אלא אזרחי ישראל. יתרה מזאת, רבים מהם הגיעו מערים מעורבות שמציעות רמת חיים סבירה, חלקם היו בעלי עבודה מסודרת עם אוטו חברה, סטודנטים באוניברסיטאות מכובדות, או כאלה ממעמד סוציו-אקונומי שאיפשר להם לגור בווילה מפוארת, ובתנאים שאנשי המחתרת הכורדית יכולים רק להתקנא בהם.
אם נבחן את העניין עוד יותר לעומק, ונניח לרגע בצד את קלישאת "הייאוש כיבוש", הגורפת שאינה מותירה מקום לניואנסים נמצא שהמוטיבציה של הרוצחים, בעיקר הקטינים שבהם, מעולם לא התקרבה לייאוש בשל העדר אופק מדיני או קווי 67'.
מדובר בנערות בנות 13 שיצאו מביתן כדי להרוג, כי הן רבו עם האח הגדול, או עם ההורים, או נכשלו במבחן, או פשוט רצו לזכות בתהילה שלא הייתה ניתנת להן בשום דרך אחרת.
הנערים, לעומתן, רצו להפוך לכוכבי הרוק התורניים של הפייסבוק, משהו נוסח משחקי הכס פוגשים את עורפי הראש של דאעש, הכוכבנים הלוהטים שפרצופם היה נישא על קלפי משחק לו רק אלה היו חוזרים לאופנה.
גם קבוצת היחס של הנערים והנערות הללו מאששת את הטענה – כשהם מתראיינים הם מציינים בהערצה את שמות הרוצחים כמו שהנוער בישראל זוכר את שמות הכוכבנים הלוהטים בהוליווד.
''לא מדובר בייאוש שנובע מתוך חיים בלתי נסבלים של כיבוש אלא בהתרת הדם היהודי רק כיוון שהוא יהודי''.
צילום: EPA
מכיוון שכל ילד הוא תבנית נוף הולדתו – אי אפשר לפטור את כל אלה כגחמת נעורים פלסטינית וגם לא כהתקף פסיכוטי ומדבק. מדובר בנוער שקורא היטב את האווירה שהוא חי בה.
איזו אווירה? הנה דוגמה פשוטה: חברי כנסת ערבים בעלי תעודת זהות כחולה, שאמורים לייצג את הפלג המתון ביותר של הצד השני, מכנים את הרוצחים הללו "שאהידים".
כך, הדרמה האמיתית היא הדרמה של הרוב הדומם ברחוב המוסלמי, זה ששותק, שיותר מדי שותק נוכח המעללים שעולליו מבצעים. הם אולי לא היו רוצים שהבן או הבת שלהם ילכלכו את ידיהם בדם יהודי - אבל אין ספק שאין כאן הוקעה גורפת שזועקת אל לב השמיים נוכח התופעה המזעזעת של "ילדים- רוצחים" כפי שהיינו מצפים מכל חברה או תרבות שפויה, כיבוש או לא כיבוש.
ואין ספק שלא מדובר בייאוש שנובע מתוך חיים בלתי נסבלים של כיבוש אלא בהתרת הדם היהודי רק כיוון שהוא יהודי. סתיו שפיר רוצה לטעון בפניכם שבכל אלה נתניהו אשם, ושאם הוא רק יזוז הצידה - כל זה ישתנה.
הולך ומסתמן שסתיו שפיר לא רק שלא אומרת שלום לערבים במסדרונות הכנסת, היא גם לא טורחת להקשיב להם. שתי ההתנהלויות הללו נובעות מאותו חטא – חטא היוהרה.
הפרדוקס הגדול הוא שסתיו שפיר דווקא כן יכולה לרכוב על אופניים בשלווה ובשקט ברחובותיה היפים והמוצלים של תל אביב, גם נוכח האווירה מתירת הדם היהודי שמתקיים כיום ברחוב הערבי. ואת זה היא בהחלט יכולה לעשות בגלל שלטון הימין. כלומר בזכותו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם